סקר
איך לקרוא לבינה מלאכותית של הפורטל (השקה בקרוב)?








 

מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

קניית כרטיסי פיס או לוטו

הרב צבי שפיץ

סנהדרין כד ע"ב

 

שאלה:
האם ישנה בעיה הלכתית לקנות כרטיסי פיס או לוטו וכדומה שנמכרים בחנויות ובדוכנים הנמצאים בחוצות העיר?

תשובה:
א. ראשית נקדים, שאין באמור להלן, שום הבעת דעה האם רצוי או ראוי לקנות כרטיס הגרלה, אלא רק התייחסות לנידון, האם יש בכך איסור הלכתי.
ב. אין בעיה הלכתית של אסמכתא או משחק בקוביה בקניית כרטיסי פיס או לוטו שנמכרים בחנויות ובדוכנים שבחוצות העיר, הן בארץ ישראל, והן בחו"ל.
היתר זה קיים, הן לבני אשכנז שנוהגים כדעת הרמ"א, והן לבני ספרד שנוהגים כדעת השו"ע.

מקורות:
למה ישנו חשש גזל מדרבנן במשחקי הימור
כתוב במשנה ובגמ' בסנהדרין (כד:) שהמשחקים בקוביה פסולים לדון, ולהעיד. והטעם אמר רמי בר חמא – משום שזה אסמכתא, ואסמכתא לא קונה. נמצא לפי"ז, שהמנצח במשחק קיבל מהמפסיד כסף שהינו בגדר – גזל מדרבנן. וביארו שם רש"י (בד"ה אסמכתא וכו') ושאר המפרשים, שיש כאן חסרון בגמירות דעתו של המפסיד במשחק או בהימור. מאחר והוא הסכים להתחייב לחבירו ממון, רק בגלל שהיה בטוח שהוא זה שינצח את חבירו, וממילא הוא לא מפסיד מאומה אם יתחייב לחבירו, שאם לבסוף יפסיד ישלם לו, כי כאמור היה בטוח שזה לא יקרה. אולם אם היה יודע מראש, שיש סיכוי סביר שיפסיד – לא היה מתחייב לשלם מכיסו כסף. לפיכך אמרו חז"ל, שהכסף שקיבל המנצח במשחק או בהימור נחשב – כעין כסף גזול, בגלל שהמפסיד שילם אותו מחוסר ברירה, ואע"פ שהמנצח לא לקח זאת ממנו בחוזקה.
שיטת בעלי התוס' והמרדכי להתיר משחקי הימור, כשסכויי הזכיה הינם שווים
והנה התוס' שם (בד"ה כל כי האי גוונא וכו') האריכו לבאר, שבהימור על דבר מסוים כששני המהמרים לא יודעים מראש מה יקרה, ולמרות זאת כל אחד מהם מהמר ומתחייב לחבירו סכום כסף אם התוצאה תהיה כמו שחבירו טען - במקרה כזה אין אסמכתא. אלא נחשב שמראש כל אחד גומר בדעתו להקנות לחבירו את כספו כשיפסיד. אלא שהוסיף שם הר"י, שההקנאה הזאת חלה, רק אם הם משחקים על כסף שהכינו אותו שניהם מראש, שמונח לפניהם על השולחן וכדו'. וכך גם פסק הרמ"א (בחו"מ סי' רז, יג). וע"ש ברמ"א שהביא דעה נוספת בשם המרדכי, שאפילו אם לא שיחקו במעות שהוציאו מרשותם והניחום לפניהם, בכל זאת ההתחייבות חלה, בגלל שכל אחד גומר בדעתו, שתמורת ההנאה שקיבל מחבירו שמוכן לתת לו כסף אם יפסיד, במשחק או בהימור, גם הוא גומר בדעתו ומקנה לחבירו לתת לו את הכסף אם הוא זה שיפסיד במשחק. נמצא למסקנה, שלפי הכרעת הרמ"א ע"פ רבותינו בעלי התוס' – אין חשש של אסמכתא בהימורים של כרטיסי הפיס והלוטו שנמכרים בזמן הזה.
דעת השו"ע לאסור משחקי הימורים משום אסמכתא
אמנם בדעת השו"ע שם שלא חילק את חילוקי התוס' והמרדכי משמע, שבכל תנאי שמתנים אחד עם השני אם יהיה כך אתן לך סכום כסף מסויים וכדו' – אין שום התחייבות, מכיון שמראש אין דעת המתנה להתחייב על כך, כי היה בטוח שלא יווצר שום מצב שיצטרך לשלם לבסוף את הכסף, נמצא שיש בהתחייבות הזאת משום אסמכתא, ולכן אסור לחבירו לקבל ממנו את הכסף משום גזל שנאסר ע"י חז"ל. ולפי זה לכאורה צריך להיות, שבכל משחקי הפיס והלוטו יש אסמכתא. וממילא לבני ספרד שנוהגים כדעת מרן השו"ע, אסור לקנות כרטיסי הגרלה כאלו.
ביאור הטעמים למה גם לשו"ע בקניית כרטיסי פיס ולוטו, אין חשש של אסמכתא
אמנם נלע"ד שגם לדעת מרן השו"ע - אין בקניית כרטיסי פיס ולוטו שנמכרים בחנויות ובדוכנים שבעיר משום חשש של אסמכתא.
א. הבאנו לעיל את דברי רש"י בסנהדרין (כד: ד"ה אסמכתא) שביאר, שטענת אסמכתא אצל משחקים בקוביה או בשאר משחקי ההימורים הינה, בגלל שהמפסיד טוען, הייתי סבור שאני זה שאזכה בהימור, ולכן הסכמתי להתחייב כסף גם אם לא אזכה. וטענה כזאת שייכת – רק כאשר האפשרות לזכות בהימור הינה סבירה, כמו שניים שמהמרים ביניהם, שלכל אחד יש חמישים אחוז סיכוי לזכות בהימור. ואפילו אם משתתפים עוד כמה אנשים, עדיין לכל אחד יש סיכוי סביר של אחוזים לזכות בהימור, ולכן שייכת שם טענת אסמכתא.
מה שאין כן בהגרלות לוטו או פיס ממשלתיות שנמכרות בחנויות ובדוכנים שבחוצות העיר, הסיכוי של כל כרטיס הגרלה לזכות בפרס הגדול או אפילו בפרס השני הינו – הרבה פחות – מאחד חלקי מאה מאחוז אחד, דהיינו, בקניית כל כרטיס הגרלה או רישום המספרים בכרטיסי הלוטו, כל קונה כמעט בטוח לחלוטין שלא יזכה בפרס הגדול או במשנהו. ואכן זוהי המציאות שממאות אלפי אנשים בארץ ישראל שרכשו בחייהם אלפי כרטיסי פיס או לוטו, וכן ממליוני האנשים שרוכשים כרטיסים כאלו בחו"ל – ישנם הרבה פחות מאחוז אחד שזכו פעם אחת בחייהם באחד מהפרסים הגדולים. כך שכל רוכש כרטיס פיס או לוטו יודע מראש וגם מבין בשכלו, שאין לו כמעט כל סיכוי שיזכה בפרס משמעותי. והסיבה שלמרות זאת הוא קונה כרטיסי הגרלה אלו הינה, בגלל ההנאה שיש לו כל פעם מעצם הדמיון שאולי הוא יהיה עשיר או שמדמיין בניגוד להבנת השכל, שאולי הפעם מזלו בשמים ישתנה לטובה וכו'.
לפיכך היות וכך היא המציאות, ממילא גם לדעת השו"ע אין לקונה שום טענה שאם הייתי יודע שלא אזכה בהימור לא הייתי קונה את כרטיס ההגרלה. מכיון שבנידון זה ודאי שידע מראש שלא שכיח שיזכה בהגרלה בפרסים הגדולים, כשם שמיליוני אנשים בעולם לא זכו בכך במשך כל חייהם, למרות שרכשו כבר אלפי כרטיסי הגרלה. ועל דעת המציאות הקיימת שכמעט בטוח שלא יזכה בהגרלה, שילם הקונה את כספו כשקנה את כרטיס ההגרלה.
כמו כן מצד חברת ההגרלות, שם ודאי שהם מעוניינים לשלם לזוכה את הפרס למי שזכה בו. ראשית הגוף שעושה את ההגרלות בדרך כלל הינו חברה ממשלתית או לפחות בפיקוח מטעמה. כך שאין שם חסרון בגמירות דעת של אדם מסויים או של כמה אנשים מסויימים. אלא זהו ממון ציבורי של הממשלה המעוניינת לשלם לזוכה בפרס. וגוף ממשלתי רישמי ודאי שאינו משטה בציבור, אלא מתחייב בודאות לתת את הפרס לזוכה.
כמו כן עושי ההגרלה מעויינים לכתחילה שיהיו מידי פעם אנשים שיזכו בהגרלה בפרס הראשון – כי זה מה שמדרבן ומושך את האחרים שלא זכו, לנסות ולקנות את הכרטיסים, שאולי גם הם יזכו בפעם הבאה בהימור. וממילא בזכות נתינת הפרס – הם מרוויחים בסך הכל הרבה יותר כסף מכל רוכשי ההגרלות שלא זכו. והרי אם אף אחד לא יזכה בפרס – יותר לא יקנו אצלם את כרטיסי ההגרלה. כך שלמסקנה, ודאי שמצידם ישנה גמירות דעת מלאה, לתת לזוכה את הפרס הגדול, כי זה מה שגורם להם לעושר הגדול שמקבלים מקוני הכרטיסים שלא זכו.
דימוי התחייבות קוני ומוכרי כרטיסי הפיס, להתחייבות בפני ביה"ד
כמו כן לענ"ד ישנה טענה נוספת שמחמתה אין גם לדעת השו"ע בהגרלות האלו משום אסמכתא. שהרי מבואר בגמ' בנדרים (כז:) שבכל המקרים שיש בהם אסמכתא, אם הצדדים התנו את התחייבותם בפני בית דין חשוב שיכול להפקיע ממון מהמוחזק בו – אין כאן טענת אסמכתא. כי ברור לנו, שכל אחד מהמתחייבים גמר מראש בדעתו להתחייב על התנאי שעשה עם חבירו, כי אם לא יעמוד בדיבורו, ביה"ד שבפניו נעשה התנאי – יוציא ממנו את הממון. כי הם לא באו לשטות בפני ביה"ד. וכך גם פסק השו"ע (חו"מ סי' רז, טו) להלכה.
וא"כ הוא הדין בנידון כרטיסי פיס ולוטו שנמכרים בחוצות העיר, שבכל מקום בעולם הינם כפופים לפיקוח השלטונות באותה מדינה, ובמקרים רבים השלטונות הם בעלי חברות ההגרלה. והמסחר בזה נעשה בכפוף לחוקי הערכאות, ולמימוש המעשי של ההוצאה לפועל שמטעם הערכאות, לכל מי שמפר את התחייבותו הקשורה מצד הקונה - לקניית הכרטיסים, ומצד המוכר - לזכיה בפרס. לפיכך גם קונה כרטיסי ההגרלה יודע שע"פ חוקי הערכאות בכל מקום שבעולם, אין אפשרות לבטל את התחייבותו ולטעון אסמכתא כפי שקבעו חז"ל. שהרי הערכאות כופים את שני הצדדים לקיים מה שהתחייבו בהסכם שביניהם, שנעשה מראש מתוך ידיעה ברורה להשלכות המעשיות שלו. והקונה בטוח שלאחר ששילם עבור כרטיס ההגרלה – הוא לעולם לא יקבל את כספו בחזרה, למרות שלא יזכה בהגרלה. כמו כן גם בעלי חברת ההגרלות יודעים - שהם יהיו חייבים לתת את הזכיה לזוכה בפרס, ואחרת יוכל הזוכה לקבל זאת בכפיה ע"פ הערכאות וההוצאה לפועל מטעמם. לפיכך מציאות זו שקיימת בכל המדינות לגבי כרטיסי הפיס והלוטו שנמכרים בחוצות העיר, הינה דומה במהותה לכעין התחייבות שעשו הצדדים בפני ביה"ד שבקי באסמכתא שיכול לכוף את המתחייב לעמוד בהתחייבותו. והרי כשנעשתה ההתחייבות באופן הזה – גם השו"ע נקט שאין חשש של אסמכתא. ולכן למסקנה נלע"ד, שגם בנידון דנן בקניית כרטיסי פיס ולוטו – גם לשו"ע ישנה מראש התחייבות גמורה של שני הצדדים לקיים את ההסכם שנעשה ביניהם, ואין בכך חשש של אסמכתא.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר