איך החדשים מתקדשים?

הרב דב קדרון

סנהדרין י ע"א

אחת המחלוקות היסודיות בקשר ללוח השנה בזמננו היא בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם סובר כי רק בית דין סמוך המורכב מחכמי תורה מוסמכים יכול לקדש את החודש, וכל זמן שאין סמיכה בישראל, כמו בזמננו, אין אפשרות לקבוע את החודשים על פי הראייה. במצבים אלו, אנו נשענים על הלוח הקבוע שמבוסס על החשבון של לוח השנה שידוע לחכמי ישראל.

לעומת זאת לדעת הרמב"ן אין אפשרות שיתקדש חודש ללא ראיית הירח, וקידוש החודש בזמננו נסמך על רבי הלל, שיסד את לוח השנה העברי הקבוע, לפני כ-1,700 שנים, והוא קידש את כל החדשים בזמנו על פי הראייה של העתיד, וקבע את כל עיבורי השנים, ובזמן הזה סומכים אנו על מעשה בית דינו של הלל שהיה בעצם גם כן קידוש מכוח ראייה. לדעת הרמב"ן אמירת "מקודש מקודש" על ידי בית הדין אינה מעכבת.

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (בשיעוריו) אמר שאחד ההבדלים למעשה בין שתי השיטות הוא לגבי מעמדם של שני ימי ראש חודש.

לדעת הרמב"ם כאשר יש חודש מלא, שני ימי ראש החודש הם מן התורה בזמן הזה, כי לשיטתו קובעים את ראש חדש על פי חשבון, וכאשר יש חודש מלא אזי נקבע שיהיה ראש חדש שני ימים מן התורה, כפי שמורה החשבון. אבל לדעת הרמב"ן, שאף כיום קובעים בעצם על פי הראייה, אלא שרבי הלל הוא שחישב את הראיות העתידות, לא יתכן שיהיו שני ימי ראש חדש מן התורה, שהרי כשקובעים על פי ראייה רק היום שנראית בו הלבנה נקבע כראש חדש. שני ימי ראש חדש מן התורה אפשריים רק לפי השיטה שהחודש מתקדש על פי חשבון.