דיני ממונות ותרבות מחלוקת

נושא:
בהמשך סוגיית הפתיחה הסוגייה מסבירה שמבנה בית הדין הוא כזה שאחד מרשיע (לפי החכמים; או שניים לפי רבי) ואחד מזכה (או שניים לפי רבי) והשלישי (או החמישי לפי רבי) מכריע. הסבר זה הוא משמעותי לגבי הבנת אופן התפקוד של בית הדין.

שאלות תג"ל:
מהי המשמעות של מבנה זה?

הסבר בדרך תג"ל:
לפי הסוגייה, התנאים מסכימים שיסוד הדין הוא- בירור מתוך מחלוקת בתוך בית הדין.
המבנה של בית הדין צריך לשקף אפשרות של antagonism, של עימות בין הצד המרשיע לבין הצד המזכה. לבית הדין יש מבנה שמשדר הערך של מחלוקת, של "זה לעומת זה". הצדק מתברר ויוצא לאור מתוך התמודדות בין שני הצדדים ש(יכולים להיות) מיוצגים על ידי דיינים שונים."עד האלהים יבא דבר שניהם". כל צד עם "האלהים" שלו, כלומר הדיין שיכול לייצג אותו. בנוסף, בית הדין חייב להיות "נוטה" (ולא "שקול") כדי שהוא יוכל להכריע ולהגיע לידי ביצוע מעשי.

מה אתה חושב?
רבי וחכמים נחלקו אם צריך שניים לייצג כל צד או מספיק אחד.
מהי הסברא (מעבר לשיטת הדרש של אם מקרא לעומת אם למסורת) במחלוקת זו?