מי מחויב לאמת באופן מוחלט?

הרב דב קדרון

סנהדרין ח ע"א

דייני ישראל נצטוו (דברים א,יז): "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". עבודת הדיינים דורשת פסיקה אובייקטיבית, המבוססת על דין תורה, תוך עמידה בפני לחצים מצד בעלי שררה, צדדים חזקים בתיק, או אפילו הציבור הרחב.

אך לא רק דיינים צריכים להיות בעלי אישיות חזקה שיכולה לעמוד בפני לחצים, אלא גם רבנים נדרשים לעיתים לפסוק הלכה, ללמד תורה ולעמוד מול שאלות ציבוריות רגישות. הם חשופים ללחצים מצד קהילתם או גופים פוליטיים, ולעיתים קרובות נדרשים להביע עמדה שלא תמיד תואמת את דעת הרוב.

להבדיל מדיינים ורבנים, שפועלים על פי התורה, גם שופטים במערכת המשפט האזרחית, אשר אינם כפופים להלכה, נדרשים באופן רשמי לעמוד באמות מידה של צדק, יושר ועצמאות שיפוטית, וכן פוליטיקאים אמורים לייצג את הציבור ולפעול לפי עקרונות הצדק, גם כאשר הדבר כרוך בסיכון אישי או ציבורי, ולהיות מסוגלים לעמוד מול לחצים גדולים.

מעניין לציין שבזמן האחרון נשאל מנוע בינה מלאכותית (ChatGPT) לגבי הקושי של עמידה בפני לחצים חיצוניים, והתשובה הייתה שדיינים שדנים על פי דין תורה נדרשים לעמוד באתגר הזה ברמה הגבוהה ביותר, וכן רבנים צריכים לעמוד בפני לחצים ברמה גבוהה מאוד. הדיינים נדרשים לפסוק על פי האמת לאמתה בצורה מוחלטת ובלי להתחשב בשום לחצים, וכן רבנים שמבטאים את דעת התורה צריכים לדבוק באמת, אולם פוליטיקאים ושופטים בבתי המשפט האזרחיים מבצעים פשרות, מפני שהם פועלים במרחב מורכב של שיקולים ללא מחויבות לאמת מוחלטת.