דיין צריך להכיר את העולם

הרב דב קדרון

סנהדרין ז ע"ב

רב נחמן בן יצחק ורבי חייא בר אבא, שניהם אומרים שדיין צריך לפסוק דין רק אם הוא ברור לו, אלא שכל אחד לומד זאת מפסוק אחר. אחד משווה זאת לבוקר, ואומר: "אם ברור לך הדבר כבוקר - אמרהו, ואם לאו - אל תאמרהו", והשני דורש: "אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך - אומרהו, ואם לאו - אל תאמרהו".

הגר"א (אדרת אליהו דברים יג,טו) מסביר ששני המשלים האלה מכוונים לשני עניינים שדיין צריך להיות בקי בהם:

א. הדיין צריך להיות חכם בתורה שיפסוק את הדין על פי התורה.

ב. וצריך הדיין להיות בקי בדרך ארץ, בכדי שלא יהיה הדין מרומה.

לשני עניינים אלו רומזים שני המשלים: "אם ברור לך כאחותך" זהו הדין וההלכה שיהיו ברורים לך. ו"אם ברור לך כבוקר" זהו שיהיה בקי בענייני העולם בכדי שלא יהיה דין מרומה.

שני הנושאים הללו נרמזו בתורה גם באיסור שוחד, שנאמר לגביו: "כי השחד יעור עיני חכמים" וגם: "כי השחד יעור פקחים", "חכמים" נקראים חכמים בתורה, ו"פקחים" נקראים שבקיאים בדרך ארץ, והשוחד יכול לבלבל את הדיין בשניהם.

כך גם מבאר הגר"א את הפסוק במשלי (ו,ד): "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ", שינה היא בממד הפנימי ותנומה בממד החיצוני. תלמיד חכם צריך להיות ערני לא רק בידיעת התורה, שהיא בממד הפנימי, אלא אסור לו לעצום את עיניו ולהתעלם מהממד החיצוני, כי אם אינו בקי בענייני העולם, גם אם הוא יודע את כל התורה, יכול לצאת מתחת ידו דין מרומה ומעוות ולא דין אמת לאמתו.