מה הסבר המחלוקת?
הרב דב קדרון
סנהדרין ו ע"ב
דבר נדיר הוא שיש מחלוקת מן הקצה אל הקצה, כלומר ששתי הדעות החולקות תופשות את שני הקצוות הרחוקים ביותר. כאן בגמרא יש מחלוקת כזו לעניין עשיית פשרה בין בעלי דין, שלפי דעה אחת מצווה לעשות זאת ולפי הדעה השנייה זהו חטא. בספר שדי חמד (מערכת המ"ם אות טז, בשם יבא הלוי) כותב שרק כאשר המחלוקת היא בסברה אין מחלוקת מן הקצה אל הקצה, אבל כאשר המחלוקת היא בהבנת פסוקים אז תיתכן מחלוקת כזו, כמו כאן.
בעל ספר שמע שלמה (פרשת קרח) מבאר שמשה רבינו עליו השלום היה אומר ייקוב הדין את ההר ולא היה עושה פשרה, כי העושה פשרה עושה רע עם אחד מהם, שמחייב את הזכאי במקצת, ומזכה את החייב במקצת.
על פי זה אפשר לבאר שהעיקרון המנחה הוא, שאם אפשר, יש לפסוק את הדין בדיוק ולקבוע מה מגיע ומה לא מגיע לכל אחד מבעלי הדין, אלא שמי שסבורים שיש מצווה לעשות פשרה אומרים זאת מפני שלדעתם בדרך כלל אין אפשרות לבן אנוש להגיע למסקנה המדויקת למי שייך כל סכום או כל רכוש, ומכיוון שממילא לא יוכלו לדייק בפסק דינם כדאי כבר מראש לעשות פשרה בין הצדדים.
לעומת זאת הסוברים שאסור לעשות פשרה אומרים זאת כי לדעתם יש אפשרות להכריע בדיוק מי זכאי ומי חייב. באופן זה מסביר בעל ספר מרגליות הים שמשה רבנו, שהיה אב הנביאים לא היה דבר נסתר מלפני עיני רוחו הטהור, ומיד ידע מי עשה עוול ועם מי הצדק, לכן לא היה רשאי לעשות פשרה, כמו שאמרו: אם אתה יודע היכן הדין נוטה אי אתה רשאי לבצוע, אלא ייקוב הדין את ההר.
