להשתדל והקב"ה יחדש / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סנהדרין מב ע"א
דאמר רב יהודה: ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים.
יש לפעמים שאדם חושב לעצמו בייאוש: מאין יבוא עזרי? ליבי אטום, מוחי אטום. אני לא מצליח להתעורר בתשובה וברצון להדבק בה' יתברך. איך בכלל אפשר לצפות מאחד ממני שיגיע לכדי אהבת ויראת ה' כדבעי?
תשובה נפלאה לתחושות אלו שמלוות עובדי ה', מעניק רבי לייבלה איגר מלובלין, על יסוד נוסח קידוש וברכת הלבנה שמופיע בדברי הסוגיה שלנו (תורת אמת, מקץ תר"ל, בתפילת מוסף).
הוא מסביר שלכאורה הנוסח הנאמר בסידור ביחס לראש חודש "וחוקי ראשי חודשים להם קבעת", צריך ביאור. שהרי דווקא "שבת מיקדשא וקיימא", זאת אומרת שהיא דבר קבוע ויציב שחל באופן קבוע בכל יום שביעי בשבוע. אולם ראש חודש הוא עניין שמסור לבית הדין, דבר שמאפשר לו לחול בזמנים שונים שאינם קבועים. אם כך, כיצד ייתכן שמשתמשים בביטוי "קבעת" ביחס לראש חודש, בעוד שלכאורה הוא איננו דבר קבוע?
על כך אומר רבי לייבלה, תשובה שהיא יסוד לכל עובד ה'.
ישנם זמנים שבהם הלב מתעורר מלמעלה, בדוגמת השבת, שניתנה לנו על ידי הקב"ה, ובין אם נרצה ובין אם לאו, היא תחול, תקדש ותרומם אותנו אותנו אל על למחוזות הרוח האלוקיים.
אולם, ישנם זמנים שאינם מסורים מלמעלה, והאדם מצידו משתדל בכל כוחו לקדש אותם, אולם הוא איננו בטוח שבכוחו אכן לעשות את זה.
על כך באה התורה ואומרת: דע לך, שגם בזמנים שבהם אתה עושה את ההשתדלות להתקדש, וחושש שאולי הדבר לא יצלח, הרי שהדברים נקבעים מלמעלה, בדיוק כמו בשבת.
זהו היסוד המסתתר בנוסח קידוש הלבנה "וללבנה אמר שתתחדש", היינו, שלמרות שקידוש ראש החודש ניתן לבית הדין, אולם בית הדין כמו מצטרפים לכח העליון של החידוש שכבר נקבע מלמעלה. הם עושים את ההשתדלות שלהם לכוון לדעת עליון, ואילו הקב"ה מצידו רואה את המאמץ, ומביא עליהם את ההתחדשות כאילו הייתה זו קביעות מקדמת דנא.
לכן, גם כשהלב מרגיש אטום וחסום, וכשהמוח מרגיש שאיננו קולט, החובה המוטלת עלינו היא להשתדל מצידנו, וכאשר נעשה את ההשתדלות הזו, נפגוש את ההתחדשות האלוקית שכבר נקבעה מלמעלה לרומם אותנו אליו יתברך.
