היכן נמצא החינוך? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סנהדרין יט ע"ב
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו.
לעיתים עבודת החינוך שוחקת, ומאיימת להפיל אותנו לייאוש. מנסים, משתדלים, אבל מרגישים שדברים לא עוברים הלאה, והילד לא מקשיב. מה ניתן לומר לעצמנו באותם הרגעים כדי להמשיך ולהשפיע הלאה חינוך בילדינו / תלמידנו?
תשובה נפלאה על שאלת חיים זו עונה רבי יוסף יצחק מליובאוויטש (ספר השיחות תש"ג, ב' ניסן), על בסיס דברי הגמרא הללו.
מתוך ההקבלה בין הוראה, חינוך ולידה, מסיק הרבי שתי מסקנות קריטיות:
הרעיון הראשון, הוא הבסיס לכל עבודת החינוך. כאשר אשה באה ללדת, אלו רגעים קריטיים, שמצריכים הרבה רחמי שמים, כדי ששום דבר לא ישתבש ושהכל ילך כשורה. זה נכון ביחס ללידה גשמית, וזה נכון ביחס לעבודת החינוך. עצם העובדה שהגמרא מקבילה בין השניים, מלמדת אותנו שאחרי כל הטכניקות הפדגוגיות והפסיכולוגיות שמגיעות לכדי שימוש בעבודת החינוך, הרי שבסוף, כמו בלידה גשמית, זקוקים לרחמי שמים כדי שהכל ילך כשורה. לכן פרק תהילים שנאמר על התלמידים, יהיה יעיל לא פחות מאשר ההשתדלות החינוכית שלנו.
זהו הרעיון הראשון.
הרעיון השני שאותו מסיק הרבי מתוך ההקבלה הזו, הוא שכשם שלידה מביאה לעולם ילד שאוצר בתוכו מטען גנטי של ההורים, וזה דבר ברור וגם פשוט שמכיוון והם ילדו אותו, הרי שחלק מהם נמצא בו, כך גם צריך המחנך לזכור ולהזכיר לעצמו ערב ובוקר שחלק ממנו וממה שהוא התאמץ והשתדל כל כך לתת לילד, נקלט הלאה.
שכן, לעיתים שואל את עצמו איש החינוך, איפה נמצאים כל הרעיונות הכבירים שניסיתי להעביר לתלמיד? איפה נמצא כל החינוך שניסיתי להטמיע בו? זה נראה ששום דבר לא נתפס. שום דבר לא נקלט.
בנקודה זו מגיעים למחנך ואומרים לו בקול רם וברור: כל המלמד... כאילו ילדו, וכשם שהלידה מביאה לעולם ילד שמכיל את תכני ההורים, כל התלמיד מכיל את תכני המורה, בין אם הוא רואה ובין אם הוא לא רואה. המטען החינוכי נטמע בילד, וילווה אותו לכל חייו.
החובה עלינו היא רק להמשיך ולהשקיע, לטפח ולגדל, ובעז"ה נראה פירות מתוקים וטובים לעמלינו.
