מצווה שלא חייבים לקיים
הרב דב קדרון
בבא בתרא קנז ע"ב
מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם. אדם שהיה חייב כסף ונפטר – היתומים צריכים לשלם את חובו, ובזמן הגמרא ששיעבוד הנכסים היה רק על הקרקע, כותב הרשב"א (שו"ת ח"ד ס"ס קנ"ב) שיש שלשה חילוקים: אם לא הניח האב נכסים כלל – מצוה על היתומים לשלם, אולם אין כופים אותם לעשות זאת. אם הניח האב מטלטלין – מצוה עליהם לשלם וכופים אותם לעשות זאת. אם הניח קרקע אז גובים מהם את הקרקע.
אמנם יש לשים לב להבדל בין הגדרת המצווה במצב שבו לא השאיר האב נכסים לבין מצב שבו השאיר מטלטלין, כי במצב שלא השאיר האב נכסים זוהי מצווה שאם היתומים מקיימים אותה הם יקבלו עליה שכר, אבל אם לא יקיימו אותה לא יעברו בזה על שום דבר, כפי שכותב רב שרירא גאון (תשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן קמא) שיש שני סוגי מצוות: א. מצוות שהן חובה שמי שלא מקיימן עובר בזה עבירה, כגון: תפילה, ציצית, סוכה, קריאת שמע, תפילין וכיוצא בהן. ב. מצוות שהן רשות, שמי שמקיימן יש לו שכר, ומי שנמנע מלעשותן אין עליו עוון, כגון: מצוותה של קריאת שמע עם הנץ החמה, שמי שקורא בזמן הזה מקיים מצווה, ומי שקורא בזמן אחר אין עליו עוון, וכן מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם מממונם, אם עושים זאת מקיימים מצווה ומקבלים שכר, ואם לא אין עליהם עוון.
כך מסביר גם רש"י (שמות כ, א) לגבי מצוות מסוימות מן התורה:
יש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות.
