מתנת שכיב מרע כירושה

נושא:
רבא פסק כי דינה של מתנת שכיב מרע - כירושה. על כן, גר שלפי התלמוד לא יורש את אביו - לא יכול לקבל ממנו מתנת שכיב מרע.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא בקביעה זו? מה הקשר שבין מתנת שכיב מרע לירושה?

הסבר דרך תג"ל:
למדנו לעיל בדף קמז שרב נחמן (רבו של רבא) דורש את דין מתנת שכיב מרע מן הפסוק שמדבר על "נתינה" של נחלה.
לאחר מכן, בדף קמח למדנו שרב פפא (תלמידו של רבא) אומר שמתנת שכיב מרע מועילה בנותן הלוואה בגלל "הואיל ויורש - יורשה". כעת אנחנו נפגשים בדברי רבא עצמו שאומר כי תקנת מתנת שכיב מרע היא מתורת ירושה, ותופסת רק לגבי מי שראוי לירושה. ואכן המתנה חלה רק לאחר מיתה, בדומה לירושה, כמו שלמדנו בדף קלז עמוד א.
רבא לימד אותנו בדף קמז שתקנת שכיב מרע מתבססת על אומדן דעת ברור שהאדם נותן בגלל מותו הקרוב. מתוך חמלה לשוכב על ערש דוי, חכמים תיקנו לממש את רצונו "שמא תטרף דעתו עליו", כלומר , כדי שיכול למות בשלווה. ומהו רצונו? לתת לאחר מותו, כמו ירושה. לכן חכמים רואים את שכיב מרע כמוריש ירושה.