שמחה מתוך ביטחון בה' / רפי זברגר

סנהדרין  קיא ע''א-ע''ב
 

הקדמה

לאחר שהקדוש ברוך הוא קרא לפני משה את שלוש עשרה המידות (שמות ל''ג, ו'-ז') ראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה (רש''י), מיד קד קידה והשתווה, כמתואר בפסוק ח' שם:
וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ
במאמר זה נדון מה בדיוק  ראה משה אשר גרם לו לקוד קידה ולהשתחוות. 
 

הנושא

שואלת הגמרא: מה ראה משה?
השאלה היא איזו מידה מבין שלש עשרה המידות ''השפיעה'' על משה?
ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה
רבי חנינא סובר כי המידה היא ארך אפיו של הקדוש ברוך הוא גם לרשעים, כפי שמסבירה הגמרא בהמשך, עובדה זו שימחה מאוד את משה עד כדי קידה והשתחוויה לפניו.
ורבנן אמרי אמת ראה:
נלמד את הסברו של רש''י בדעת חכמים:
במידותיו שנקרא אמת, ונתיירא אם נתחייבו כלייה אם הוא דן אותן בדין גמור, ומיהר והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן לפי מעשיהם:
לפי חכמים בהסברו של רש''י משה לא שמח כדעתו של רבי חנינא, אלא חשש מאוד מיישום דין אמת של הקדוש ברוך הוא, שהרי מידת האמת יכולה להביא חס וחלילה לכליה של עם ישראל. מתוך חששות אלו מיהר משה להתפלל, והקידה וההשתחוויה באו מתוך עומק התפילה ובקשת רחמים על העם.
היד רמה בהסברו הראשון חולק על הסבר רש''י בדין חכמים (ומייחס הסבר זה בברייתא לרבי ולא לחכמים):
רבי אמר אמת, דכתיב: רב חסד ואמת. ראה מדתו של קב"ה שהוא אמת ואין דברו חוזר ריקם, וידע שסופו לקיים הבטחתו לישראל, לפיכך מיהר להשתחוות בשמחה.
לפי הסבר זה דווקא מידת האמת גרמה לשמחה גדולה אצל משה, כיוון שהיה בטוח שהבטחת הקדוש ברוך הוא לכבוש את ארץ ישראל בוא תבוא, למרות חטאם של בני ישראל בעגל.
בהמשך, הגמרא מביאה ברייתא המתארת דו שיח מתמשך בין הקדוש ברוך ומשה על מידת ''ארך אפיים''. האם היא מיושמת רק לצדיקים, כפי שמשה חשב בתחילה, או אף לרשעים כדבריו של הקדוש ברוך הוא למשה, ולאחר מכן ''הסכים'' משה. לאור זאת ביקש משה ''ארך אפיים'' וסליחה וכפרה לעם ישראל על חטאם בחטא העגל.
מסכמת הגמרא ומוכיחה מברייתא זו:
מדקא טרח משה לאוקומי מדת ארך אפים לרשעים - שמע מינה ארך אפים ראה והשתחוה:
העובדה שמשה רבינו כל כך ''טורח'' לייחס את מידת ארך אפיים אפילו לרשעים (כפי שהקדוש ברוך הוא אמר לו בתחילה) משמע שזו היא המידה עליה קד והשתחווה משה.  
 

מהו המסר?

למדנו היום מחלוקת מעניינת בראשונים, בין רש''י ליד רמה (בהסבר הראשון) להיכן הובילה מידת האמת את משה.
לפי רש''י מידה זו גרמה לחששות גדולים מפני הענשה של עם ישראל על חטא העגל, ומנגד, יד רמה סובר כי משה נתלה בהבטחה של משה לאבותינו על הגעת עם ישראל לארץ ישראל. למרות חטא העגל שמח משה שמחה גדולה, שבסופו של דבר יגיע הטוב ועם ישראל יכבוש ויחיה בארץ.
אותה מידה, אותו ''מנגנון'' של אמת, אך שני מבטים כל כך שונים זה מזה. אחד חושש והשני שמח. אחד מגביר את רגשות הפחד בהווה מפני הלא נודע, והשני בוטח בדברי הבורא, ורואה וצופה פני עתיד הטוב.
מקור שני המבטים הוא מתוך אמונה גדולה בקדוש ברוך הוא, הראשון "מפוקס" יותר להווה והשני ''זוכר'' את הבטחת ה' לטוב העתיד ומתוך כך שמח ובוטח בטוב העתיד לבוא.
נשאף כולנו לזכור את הבטחת הקדוש ברוך (ויקרא כ''ו, מ''ד): ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם - להפר בריתי איתם, כי אני ה' אלוקיהם. וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים, להיות להם לאלוקים, אני ה', ומתוך כך נשמח כולנו בביטחון גדול בקדוש ברוך הוא ובטובו, אשר יעשה לנו ולזרענו עד עולם.
 

המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]