רשות האב על משפחתו

נושא:
למדנו על מחלוקת רבי יהודה וחכמים בענין נאמנות האב לגבי זהות ומעמד ילדיו אף כנגד חזקה.
דברי אביי ורבא רומזים על הקבלה בין מחלוקת זו לבין מחלוקת רבי יוחנן בן ברוקה וחכמים בדף קל :
"האומר על בן [אחד] בין הבנים יירש [הכל]- ריב"ב אומר יירש. וחכמים אומרים לא יירש".
סוגייתנו מכריעה כדעת רבי יהודה וכדעת רבי יוחנן לטובת כוחו של האב. בעצם, ישנה כאן הכרעה על אופי היחסים שבין אב וילדיו ועל מבנה המשפחה.

 

שאלות תג"ל:
האם יש קשר בין שני הנושאים?
הרי לכאורה יש להבחין, בכדברי ידידי ושותפי דביר שמרלר, בין נאמנות לגלות את המציאות לבין זכות לקבוע סדר חדש של ירושה שאינו לפי דין תורה!

 

הסבר דרך תג"ל:
לאב מעמד מיוחד ביחס למשפחתו. ראה דף קל. שם רבא מסביר את עמדת רבי יוחנן בן ברוקה ואף פוסק כמוהו "והיה ביום הנחילו את בניו - התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה". יש לאב רשות והוא מנחיל.
רבי יוחנן בן ברוקה והסוגיה בעקבותיו סוברים שיש לאב רשות ומעמד להעניק לילדיו (בתוך הגבולות של "ראוי ליורשו") את הנחלה למי שירצה, גם בשונה מן הסדר שקבעה התורה. האב רשאי ומוסמך ליצור מציאות חדשה של יחסים בתוך המשפחה.
לדעת רבי יהודה, ביטוי נוסף לרשות זאת הוא נאמנות האב להעיד על המציאות, לגלות מה שהיה. גם זה חלק מן המעמד והרשות שלו על משפחתו. שתי פנים לרשותו של האב - הוא יכול ליצור מציאות חדשה של נחלה. ואף יכול להעיד ולגלות מהי המציאות הקיימת כבר. שני צדדים של אותו מטבע.
אב "מנחיל" ואף "מכיר".
גישה זו רואה משפחה כבית, כרשות. האב הוא בעל הבית. "למשפחותם לבית אבותם". הבנים שייכים לבית האב, הם ברשות האב. האב יוצר מציאות ואף נאמן לקבוע מהי המציאות הקיימת בנוגע למצויים בביתו.

 

מה אתה חושב?
למה לפי רבי יוחנן בן ברוקה אין האב יכול להנחיל למי שלא ראוי ליורשו?