נאמנות האב בתוך משפחתו

נושא:
רבי יהודה וחכמים מסכימים שאב נאמן לגבי זהות ומעמד ילדיו באופן כללי. נחלקו בשאלה אם נאמן האב אף כנגד חזקה.
אלה מבטים שונים על יחסים בין אב לילדיו, ועל מבנה המשפחה.

 

שאלות תג"ל:
מהן הסברות מאחורי נאמנות האב והמחלוקת על היקף נאמנותו?

 

הסבר דרך תג"ל:
מוסכם כי יש לאב מעמד מיוחד ביחס למשפחתו. ראה דף קל. (בהקשר אחר): "והיה ביום הנחילו את בניו - התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה".
בנושא שלנו, מושג המפתח הוא "יכיר".
"יכיר" פירושו- להעניק הכרה, זהות ומעמד לילדיו. האב נאמן לקבוע מי הוא הבכור וכן לגבי כשרות ילדיו. וכדברי ידידי הרב יעקב ליבי:
רבי יהודה סובר ש"יכיר" זה זכות או רשות הניתן לאב בעיצוב הזהויות והיחסים בתוך משפחה על ידי נאמנותו.
אפשר לחשוב על משפחה כבית, כרשות. האב הוא בעל הבית. "למשפחותם לבית אבותם". הבנים שייכים לבית האב, הם ברשות האב. לכן האב נאמן לקבוע את המציאות בנוגע למצויים בביתו. ולפי רבי יהודה- זאת אפילו נגד חזקה.
חכמים רואים צד נוסף ביחסי האב והבן. בן קרוב מאד אל אביו, הוא אף "יוצא יריכו". זה לא מושג של שייכות לבית, לרשות. היחסים הם של קירבה אנושית, מערכת יחסים בין-אישית. לכן, לאב יש נאמנות כמו לעד אחד באיסורין. וכדברי רב יעקב: "נאמנות בבירור המציאות כשיש ספקות". אך אין תוקף לנאמנות זאת נגד חזקה.