ארץ ישראל ללא הפסק / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא קכט ע"ב
הא שלח רב אחא בריה דרב עויא, לדברי רבי יוחנן בן ברוקה: נכסי לך ואחריך לפלוני, וראשון ראוי ליורשו - אין לשני במקום ראשון כלום, שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק.
בזמנים קשים שעוברים על ארץ הקודש, לעיתים יכול לחלחל ייאוש שמציק ואומר שאולי אין זה המקום הבטוח עבורנו. ייתכן שגם יתלווה לייאוש זה קול פנימי שישמיע לנו אמירה אמונית ואולי אפילו מעט למדנית לפיה אולי קלקלנו את מעשינו ואיבדנו את זכותנו על ארץ ישראל ח"ו.
מה ניתן לומר לעצמנו בזמני ייאוש כאלו כדי לחזק את הבטחון הגמור שארץ ישראל היא המקום הנצחי ששייך ליהודים לעולמי עד?
תשובה נפלאה ופשוטה מוצא רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה (פנים יפות, כי תשא, יג) על בסיס דברי הגמרא הללו.
שכן, כאשר דבר מה מוגדר כמתנה שניתנת למישהו, או זכות שיש לו אצל מישהו אחר, הרי שייתכן וזכות זו תנוצל עד תום, ולא יישאר ממנה דבר. כמו גם המתנה תבוזבז, או תילקח חזרה מפני שמקבל המתנה לא יהיה ראוי לה.
אולם, ככל שזה נוגע לארץ ישראל, התורה מקפידה שלא לכנות את הקשר של העם היהודי אליה בשם 'מתנה', או 'זכות', אלא (שמות ו, ח) "ונתתי אותם לכם מורשה", זאת אומרת שארץ ישראל ניתנת לנו כירושה מאבותינו.
אם נצרף לעובדה זו את הכלל המופיע בדברי הגמרא שלנו, ולפיו אין לירושה הפסק, נוכל לבוא לכדי מסקנה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ללא קשר למעשיהם, משום שזכות האבות חיה וקיימת לעד, וממילא ירושתם לנו חיה וקיימת לעד.
אין כאן משום קריאת עידוד שלא לשפר את מעשינו, כדי שנהיה ראויים לירושה זו, אלא יש כאן קריאה להמשיך ולהלחם כדי שנוכל לקיים את הירושה הזו בפועל ממש לעד ולנצח נצחים, משום שירושה אין לה הפסק.
