מהו "ראוי" ומהו "מוחזק"?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קכה ע"ב
הכלל בדיני ירושה שהבכור מקבל פי שנים, אולם אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, פורש על ידי רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך פרשת שמות) כרומז למעלתו של הצדיק שנוטל את שכרו בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.
הוא מסביר שהצדיק נקרא בכור, כמו שכתוב (שמות ד, כב): "בני בכורי ישראל", והוא נוטל פי שנים, פירוש שיש לו אחיזה בשני עולמות, אבל צריך לזה שיהא צדיק גמור בכל מעשיו ומוחזק בצדקו, לבל יתמוטט עוד, וזה נקרא חזקה. וזה רמז מה שאמרו חז"ל שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ואיך יהיה מוחזק בצדקתו? על ידי שמרגיל עצמו בכל מדה ומדה שעושה ובכל גדר אשר יגדור לעצמו עד שנעשה אצלו כטבע, אז הוא מוחזק במעשיו הישרים.
בעניין כספים המופקדים בבנק, שהזכרנו את מחלוקת הפוסקים האם דינם כ"ראוי" או כ"מוחזק", כתב הרה"ג יצחק כץ שליט"א (בכתב העת אוצר המשפט ב, תשע"ט, עמוד קטז):
שמעתי מעד נאמן ששאל את הגר"מ גרוס שליט"א מה הדין של כסף בבנק, וענה לו שהרב דונר בנו של הראב"ד של אנגליה, שאל את הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאביו שגר בחו"ל הניח ירושה כסף בבנק, האם הבכור נוטל פי שנים, וענה לו שדין הכספים בבנק כדין "ראוי", והבכור אינו נוטל פי שנים, בערב התקשר הנכד של הגרי"ש ר' אריה לשואל הנ"ל, ואמר לו שזקינו הגרי"ש ביקש להעיר שזה דוקא על הכספים בבנק בחו"ל, אבל הכספים המונחים בבנק בארץ ישראל שכל הכספים הם על פי היתר עיסקא דינם כעיסקא, ומחצי הפקדון נוטל הבכור פי שנים, ומחצי המלוה אין הבכור נוטל פי שנים.
