מה הם "חרבי וקשתי"?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קכג ע"א
מה שאמר יעקב אבינו על שכם (בראשית מח, כב): "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי", מוסבר בגמרא שלא התכוון לחרב וקשת ממש, אלא "חרבי – זו תפילה, קשתי - זו בקשה".
המשך חכמה מסביר שתפילה היא הנוסח הקבוע של התפילה, שבה כוונה מועטת מספיקה, ואילו בקשה היא תפילה מחודשת שצריכה כוונה מרובה, וההבדל ביניהן הוא כמו ההבדל בין חרב לקשת, כי חרב הוא דבר שמזיק מצד עצמו, ואילו הנזק שנגרם על ידי קשת תלוי בכוח היורה בקשת, ולכן קרא לתפילה בשם "חרבי" - שהיא אף בלא כוונה מרובה; ולבקשה בשם "קשתי" - שהיא כמו קשת שצריכה את הכוח הגדול של הכוונה.
אמנם רש"י בפירושו שינה מדברי חז"ל, וכתב שחרבי וקשתי הם "חכמתי ותפילתי", וכבר תמה המהרש"א מדוע לא פירש כדברי חז"ל.
מהרי"ל דיסקין (בראשית שם) ביאר את דברי רש"י על פי מה שאמרו במסכת עבודה זרה (כה,א) "איזו מלחמה שצריכה שתי ידים, הוי אומר זו קשת", כי להילחם בחרב די ביד אחת, ובקשת צריך שתי ידים, וההבדל הזה רומז היטב על תורה ותפלה, כי תפילה בפני עצמה אינה מספיקה, אלא היא צריכה גם לתורה, ואם אין תורה גם התפילה אינה מקובלת כמו שכתוב (משלי כח, ט): "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה", ולכן התפילה נקראת "קשת", כי כמו שהקשת צריכה שתי ידיים כך גם התפילה זקוקה לשני עניינים, היינו תורה ותפלה, והתורה נרמזת בחרב שניתן להשתמש בה ביד אחת, כי תורה מועילה גם בלי תפילה, כמו אצל רשב"י וחבריו שהייתה תורתם אומנותם והיו פטורים מתפילה.
