דעת קונה בקנין קרקעות (3)

נושא:
רב סובר שהסכם של מכירה או שכירות שיש בתוכו שני ניסוחים סותרים- "תפוס לשון אחרון".
שמואל סובר שיש כאן ספק, ומי ש"תופס" בממון זוכה.

 

שאלות תגל:
מהי הסברא מאחורי מחלוקת רב לשמואל?

 

הסבר בדרך תג"ל:
רב, בעקבות המשנה, סובר תפוס לשון אחרון. כי הוא שם דגש על מימד הקנין, ודעת מקנה וקונה. בקנין- השאלה היא מהי דעתם של המקנה והקונה? כאן, מלשונו ניכר שדעתו היתה לחזור בו ממה שאמר תחילה; דעתו על דבריו האחרונים.
שמואל, כפי שלמדנו כבר כמה פעמים, שם דגש על מימד של רשות.
כשיש שני ניסוחים סותרים, המצב הנתון הוא ספק. ואז השאלה היא- בידי מי נמצא הממון המוטל בספק? מי שהממון בידו, ברשותו זוכה.