מי הם "יושבי קרנות"?
הרב דב קדרון
בבא בתרא צה ע"ב
בגמרא יש דיון על יין, באיזה מצב מברכים עליו "בורא פרי הגפן" ובאיזה מצב ברכתו "שהכל נהיה בדברו". רב יהודה סובר שכל יין שנמכר בחנות, גם אם מדובר ביין הכי גרוע שנמכר שם, שכבר יש לו ריח של חומץ, ברכתו עדיין "בורא פרי הגפן", אבל גם הוא מסכים שיין גרוע יותר, שכבר לא נמכר בחנות, אלא רק בקרנות העיר בפרשת דרכים, ששם הקונים לא מדקדקים, ברכתו "שהכל".
על פי הנאמר כאן ביאר בעל ספר אשל אברהם (מובא בדף על הדף מסכת סנהדרין ג,א) את המושג "יושבי קרנות" שמוזכר בכמה מקומות. רש"י במסכת סנהדרין (ג,א) מסביר שיושבי קרנות הם: "תגרין, שאין בקיאין בטיב דינין, ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי". מדוע דיינים כאלה נקראים דווקא "יושבי קרנות"? על פי הגמרא כאן מובן שבקרנות העיר היה מקום מיוחד של בתי מרזח שהיו מוכרים משקה לסובאים, ונקראו לגנאי 'יושבי קרנות'.
כך גם נאמר בתהילים (סט, יג): "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר", ומתורגם: "ימללון עלי יתבי תרעא בת קרנתא וזמריהיון דאזלין למשתי מרות בבית קרקסין", גם שם "יושבי קרנות" הוא כינוי לבתי מרזח ששותין שם יין לשכרה.
כמו כן בנוסח של סיום מסכת (המבוסס על הנאמר במסכת ברכות כח,ב) מוזכרים "יושבי קרנות" כאנשים שמשכימים לדברים בטלים, בניגוד ל"יושבי בית המדרש" שמשכימים לדברי תורה.
