האם מותר לשקר בכתיבה?
הרב דב קדרון
בבא בתרא צד ע"ב
במקרה של שטר חוב שנעשה באיסור, ונכתב בו שחייב הלווה היהודי למלווה היהודי ריבית, לדעת רבי מאיר קונסים את המלווה ואינו גובה כלום, אבל לדעת חכמים השטר כשר לצורך גביית הקרן, ורק את הריבית, כמובן, אין מאפשרים לו לגבות.
תוספות (ד"ה וחכמים) מקשים איך ניתן לסמוך על שטר כזה, והרי העדים שחתומים עליו עברו על לאו מן התורה של "לא תשימון עליו נשך", שחל גם עליהם, וכל מי שעובר על לאו דאורייתא פסול לעדות, ולפי זה השטר צריך להיות פסול.
מתוך קושיית תוספות הבין הרה"ג ישראל יעקב פישר זצ"ל (בספר תתן אמת ליעקב, מובא בדף על הדף) שכל מי שכותב דבר שקר עובר על איסור כבר בשעת הכתיבה, אף על פי שהשקר יתגלה וישפיע לרעה רק בשלב מאוחר יותר, בדומה לעדים, שבשעת חתימתם עדיין לא גרמו שום נזק, אלא רק בשלב מאוחר יותר, ומכאן הוא הקשה על הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שסבר שהאיסור לשקר לא חל בשעת הכתיבה כאשר השקר עדיין נסתר מעיני הבריות, אלא רק בזמן שהשקר גלוי. לדעת הגרי"י פישר זצ"ל מכאן יש ראיה שכל מי שכותב דבר שקר עובר על האיסור לשקר כבר בשעת הכתיבה, עוד לפני שהשקר מתגלה.
אולם ראייתו תמוהה, שכן עדים שחותמים על שטר שיש בו ריבית עוברים בזה על איסור תורה בשעת חתימתם, כמבואר במסכת בבא מציעא (עה,ב), ולכן היה פשוט לתוספות שהם צריכים להיות פסולים לעדות, כי שם אין הדבר תלוי בפרסום העניין, לכן אין מכאן ראיה לאיסור לשקר, שייתכן שתלוי בפרסום השקר.
