מדוע חמור גזל הדיוט?
הרב דב קדרון
בבא בתרא פח ע"ב
רבי לוי אומר שכאשר מדובר בתורה על איסור גזל נאמר (ויקרא ה, כא): "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'", קודם מוזכר הביטוי "חטא", ורק אחר כך מעילה, כלומר שמיד בהתחלת הגזל הגזלן נקרא "חוטא", אולם לגבי מעילה בהקדש סדר הביטויים הפוך: "כי תמעול מעל וחטאה בשגגה", קודם מעילה ורק אחר כך חטא, שאינו נקרא חוטא עד שנהנה, לכן: "קשה גזל הדיוט מגזל גבוה".
בעל קצות החושן (בהקדמת השב שמעתתא) מסביר זאת על פי דברי בעל העקידה (פרשת חקת) שכל אדם, אפילו היותר שלם, חוטא במשהו, וזה דבר מוכרח מצד טבעו, כמו שאמר הכתוב: "כי אדם אין צדיק בארץ כו'", ומכיוון שאדם מוכרח לחטוא אין מענישים אותו מן השמים על העובדה שחטא, אלא העונש הוא על זה שמעמיק בחטא ומתרגל לעשותו ולא עושה תשובה, כי כל אדם, גם אם יש לו בטבעו נטייה חזקה לחטוא, יכול לשוב בתשובה, כמו שכתוב (דברים ל,יא): "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה כו'", ואמרו חז"ל שהוא על מצות תשובה.
לכן יש הבדל גדול בין גזל הדיוט, שהיא עבירה חמורה, לבין מעילה ברכוש של הקדש, שהיא עבירה פחות חמורה, כי מכיוון שקל למעול בהקדש, ומכיוון שיש לאדם נטייה לעשות זאת אין עונשו חמור כל כך (אלא אם כן הוא מרגיל את עצמו ואינו שב בתשובה) אולם מעשה של גזל מאדם אחר היא עבירה חמורה, כי טבעו של אדם אינו מכריחו לעשות זאת, אלא להיפך, על פי הטבע הרעות והאחווה אמורים למנוע ממנו לגזול או להזיק את חברו, ואם בכל זאת עובר וגוזל אז כבר בשעת החטא הוא אשם בעשיית דבר שאינו מוכרח לעשות מצד טבעו, ולכן הקדים בזה הפסוק את הביטוי "חטא".
