מה היה הספק של אליעזר?
הרב דב קדרון
בבא בתרא פז ע"א
נפסק להלכה (חושן משפט קפח,ב) שאדם גדול, שהוא בן דעת יכול להתמנות להיות שליח, אבל קטן שאינו בן דעת אין תוקף לשליחותו, לפיכך אם אדם שלח את בנו הקטן לחנווני ונתן בידו כסף, ומדד לו החנווני שמן ונתן לו עודף, והלך הקטן ואיבד את השמן ואת הכסף – החנווני חייב לשלם, כי לא היה לו לשלוח עם קטן אלא עם בן דעת.
על פי זה ביאר החתם סופר (תורת משה בראשית כד,כא) את מה שנאמר על אליעזר עבד אברהם: "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ", מדוע היה לו ספק אם רבקה היא הראויה להתחתן עם יצחק, ועוד הקשה: למה לא נתנה היא לו את הכד שישתה בעצמו אלא השקתו בעוד הכד על ידה. וגם אליעזר אמר: "הטי נא כדך ואשתה", משמע שתשקהו בעוד הכד על ידה.
אלא, משום שהיא הייתה קטנה ומי שלוקח צלוחית מיד קטן ונטלו לצורכו מתחייב באחריותו ואסור להחזירו ליד הקטן, ורבקה ואליעזר ידעו את ההלכה הזו, אם כן אם הייתה היא נותנת את הכד ליד אליעזר לצורכו לשתות לא היה הוא רשאי להחזיר לה את הכד, לכן לא הוציאה את הכד מידה. אולם אליעזר לא ידע בוודאות שהיא קטנה, והסתפק שמא היא גדולה ובלא כוונה השאירה את הכד אצלה ועדיין לא הצליח בשליחותו, לכן היה כמסופק בדבר זה, עד שאמרה לו: "בת בתואל אנכי אשר ילדה למלכה", ופירש רש"י (בסוף פרשת וירא) שאחר העקידה נתבשר אברהם שנולדה רבקה, ואז ידע אליעזר שקטנה היא, וממילא ידע שהצליח ה' את דרכו, ויקוד וישתחווה לה' על כל החסד אשר עשה עם אדוניו.
