רשות כלים כקנין פירות

נושא:
נחלקו אמוראים במדד המוכר פירות לתוך כליו של הקונה
ברשות הרבים, האם קנה ?
מחלוקת זו באופן קנין בכלי הלוקח משקפת הבנות שונות במושג בעלות על מטלטלין.

 

שאלות תגל:
מהי הסברא במחלוקת בין האמוראים?

 

הסבר בדרך תג"ל:
סוגיתינו מחזירה אותנו למושגי יסוד בבעלות: שלו לעומת ברשותו , קנין משפטי מופשט לעומת שליטה מעשית.
רב ושמואל ורב פפא מדגישים שצריך המקח להגיע לתוך רשותו של הקונה. רבי אבהו מסביר בשם רבי יוחנן: "כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו". מכיון שאין רשות ללוקח להניח כליו ברשות הרבים - אז אין הפירות נחשבים ברשותו, ולא קנה. כלי הלוקח קונה רק בסימטא, שם יש לו רשות להניח כליו.
לעומתו, הברייתא כפשוטה ורבי יוחנן וריש לקיש כפשוטם סוברים שמהות קנין הוא בדעת, בהסכמה בין המוכר והלוקח. לכן מספיק מעשה סמלי של מדידת המוכר את הפירות לכליו של הלוקח לבטא את הסכמתם. למרות שהפירות הם לא לגמרי ברשותו של הלוקח (כי הכלי מונח ברשות הרבים)- בכל זאת יש מעשה קנין שממחיש את דעתם. בכך- די, וקונה הלוקח אפילו ברשות הרבים .

 

מה אתה חושב?
מהי הסברא במחלוקת בכליו של לוקח ברשות מוכר?