טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן – וורד

"שחמתית ונמצאת לבנה כו'. אמר רב פפא: מדקתני לבנה, שמע מינה: האי שמשא סומקתי היא. תדע, דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא? נהורין הוא דלא ברי. מיתיבי: ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה עמוקה מן הצל, והתם לבן הוא! כמראה חמה ולא כמראה חמה, כמראה חמה דעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה דאילו התם לבן והכא אדום. ולמאי דסליק דעתין מעיקרא, הא קא סמקא צפרא ופניא! בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנם. ואיכא דאמרי איפכא" (בבא בתרא, פד ע"א).

פירוש: שנינו במשנה שאם התנה למכור לו חיטה שחמתית ונמצאת לבנה — שניהם יכולים לחזור. ומניחים ש"שחמתית" משמעו שיש לה צבע כצבע החמה. ולפיכך אמר רב פפא: מדקתני [ממה ששנה] לבנה, והמין השני של חיטים הידוע לנו הוא אדום, שמע מינה [למד מכאן] שהאי שמשא סומקתי [שזו השמש אדומה] היא ולא לבנה. תדע שכך הוא, דקא סמקא צפרא ופניא [שהריהי מאדימה בבוקר ובערב]. והאי [וזה] שלא קא חזינן כוליה יומא [רואים את הצבע האדום כל היום] נהורין [מאור עינינו] הוא שלא ברי [ברור], ובגלל ריבוי האור איננו מבחינים בצבע האדום. מיתיבי [מקשים על כך]: והרי על הכתוב בדיני נגע הצרעת "ומראהו עמק מן העור" (ויקרא יג, ל) אמרו חכמים שהכוונה היא: כמראה חמה שהיא נראית עמוקה מן הצל, והתם [והרי שם] הנגע לבן הוא! ומשיבים: הכוונה שם היא כמראה חמה, ואולם לא כמראה חמה בדיוק; כמראה חמה שעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה שאילו התם [שם בנגע] צבעו לבן, והכא [וכאן בשמש] צבעה אדום. ושואלים: ולמאי דסליק דעתין מעיקרא [ולמה שעלה על דעתנו מתחילה] שהשמש לבנה היא, הא קא סמקא צפרא ופניא [הרי היא מאדימה בבוקר ובערב]! ומשיבים: בצפרא [בבוקר] היא מאדימה משום דחלפא אבי וורדי [שהיא עוברת על פני חלקת הוורדים] של גן עדן ומהשתקפותם נעשה האור אדום, בפניא [בערב] היא מאדימה משום דחלפא אפתחא [שהיא חולפת על פתחו] של גיהנם ומכוח האש היא נראית אדומה. ואיכא דאמרי איפכא [ויש שאומרים להיפך] לגבי סיבת האדמימות בבוקר ובערב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: ורד   שם באנגלית: Rose   שם מדעי: Rosa sp


נושא מרכזי: מהו צבע הוורדים?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הוורד וקישוריות הקש/י כאן.

צבעי מיני הבר של הוורד בדרך כלל וורודים (תמונות 1-2) ואילו צבעי זני הוורדים הקיימים היום נעים בספקטרום מלבן עד אדום כשביניהם כל גווני הוורוד. מגוון הצבעים הנוכחי הוא תוצאה של הכלאות וסלקציה במשך אלפי שנים. במהלך ההסטוריה יוחסו לגוונים משמעויות סמליות שונות ועל פיהן הם הותאמו לשימוש בהקשרים המתאימים. ברומא ויוון העתיקות וורדים אדומים (תמונה 3) סימלו יוקרה ויופי והשתמשו בו לטקסי נישואין.

בספרות חז"ל מופיע גוון הוורד האדום כגוון השולט ואולי הבלעדי. בסוגייתנו מוסבר הצבע האדום של השמש בכך שהיא חולפת על פני גינת וורדים בגן עדן. השתקפות הוורדים בשמש מעניקה לה צבע אדום. צבע אדום של גרגירי רימון וזר וורדים מדגימים את יופיו של רבי יוחנן: "האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן"(1) (בבא מציעא, פד ע"א).

על משמעות הצבע האדום אנו לומדים בעקיפין מפירוש הרמב"ם במשנה בשביעית (פ"ז מ"ו): "הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב, ועליהם נאמר שפתותיו שושנים". הרמב"ם מזהה את הוורד כצמח בעל פרחים אדומים המתאר את יופים של שפתי הדוד.

תמונה 1. ורד דביק – מרומי החרמון		תמונה 2. ורד הכלב

(1) פירוש: ומספרים: האי מאן דבעי מחזי שופריה [מי שרוצה לראות מה היה יופיו] של ר' יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי [שיביא כוס כסף מבית הצורף] כשהיא חדשה והכסף לבן ביותר, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא [וימלא אותה גרעיני רימון אדום], ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה [וישים זר ורדים אדומים על פיו] של הכוס, ונותביה בין שמשא לטולא [ויעמיד אותה בין החמה והצל], ההוא זהרורי [אותו הזוהר] שיש לציור זה הוא מעין שופריה [יופיו] של ר' יוחנן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.