היתרון והחיסרון של ארז ותמר
הרב דב קדרון
בבא בתרא פ ע"ב
הפסוק (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" משווה את הצדיק לתמר ולארז. בעל ההפלאה (פנים יפות בראשית יח, ב) מסביר שבכל אחד משני העצים הללו יש יתרון וחיסרון: התמר עושה פירות, אבל אינו גדל לגובה כמו הארז, ואילו גובהו של הארז יותר מהתמר, אבל אינו עושה פירות.
עשיית הפירות של התמר הוא משל לכך שהצדיק מלמד את התלמידים, ומכאן מוכח שעליו לעשות זאת אף אם זה בא על חשבון התקדמותו שלו, כי בגלל שהתמר נותן פירות אין הוא יכול להגיע לגובהו של הארז.
וזו לשונו: "המלמד את תלמידו תורה צריך שיהא עיקר כוונתו להעלות דעת התלמיד, אף כי מזה היא מניעה להעלות את עצמו".
מי שמלמד תלמידים לשם שמים, אף על פי שזה מונע ממנו את התקדמותו העצמית הקב"ה מצליח אותו בתורה אחר כך, כמו שאמרו חז"ל (תענית ז,א): "מתלמידי יותר מכולם", ואותו צדיק שבתחילה הוא כתמר, שהוא עושה פירות, בזכות זה יצליח ה' בידו לעלות למעלה למעלה ויזכה אחר כך לגדול כארז בלבנון שמצליח להגיע לגובה גדול ואינו עושה פירות.
הוא מוסיף שעל זה נאמר (ישעיהו מב,כא): "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", כלומר: בשביל הצדקות שנמנע מעלייתו העצמית למעלה כדי להעלות את תלמידו, יזכה לשניהם - שיגדיל תורה לתלמידו וגם יאדיר לעלות למעלה. הוא מוסיף שכיוון שאין כוונתו של המלמד לעלות למעלה אלא להעלות את תלמידו, צריך זהירות רבה שלא יורידנו תלמידו ממדרגתו, ודי לחכימא ברמיזא.
