מי למד בעל פה את הדף?
הרב דב קדרון
בבא בתרא עט ע"א
ר' יצחק בלאזר זצ"ל, תלמידו הגדול של רבי ישראל מסלנט זצ"ל תיאר את אישיותו של רבו, וכתב (אור ישראל נתיבות אור) שאם כי לעצמו היה מושלל מכל חמודות התבל, מהתאווה והחמדה והכבוד וכו'. במה שנוגע לזולתו היה יודע ומרגיש בכל תשוקת האדם חפצו ומאוויו מעניני תבל ומלואה, כי זה כלל גדול במידות, שכל מה שצריך אדם למנוע מעצמו חייב הוא להשתדל באותו עניין לטובת אנשים אחרים.
בנוסף לכך הוא מתאר, שר' ישראל מסלנט הסתיר בכל היכולת את גדולת תורתו וצדקותיו. ואם כי את רוחב שכלו ועומק חריפותו לא היה יכול להסתיר בעת אשר היה נדרש לו לתועלת הרבים, וביחוד בעת אשר הרביץ תורה לעדרים והגיד שיעורים, אולם כאשר התרועע יחד עם גדולי תורה. היה נחבא אל הכלים והסתיר את חוכמתו בכל האפשרויות. לכן, גם מהות בקיאותו לא היה אפשר לידע על נכון. בדברו לפעמים בדברי תורה והזכיר איזה דבר מדברי איזה תוספות, שמענו ממנו כי כמעט היה אומר תמיד: במקרה ראיתי מקרוב את דברי התוספות.
רק את זה העיד ר' איצעלא בלאזר וזו לשונו: כי פעם אחת הייתי מתארח עמו במקום אחד בשבת קודש. וזה היה בחורף בימי חדש טבת. אדמו"ר זצוק"ל היה ישן בחדרו. ואנכי בחדר הסמוך. על פי סיבה כבה הנר בחדרו. ורק אור הגאז האיר מבחוץ מבעד החלון. אדמו"ר ניער בחצי הלילה. וישב על הכסא אצל החלון. והתחיל ללמוד בעל פה, בגמרא בבא בתרא דף ע"ט בסוגיה דמועלין בהן ובמה שבתוכן כו', ולמד כסדר את דברי הגמרא וחזר על דברי התוספות, וכה היה יושב על מקום אחד, ושונה בקול ערב ונעים מאוד, כמעט עד אור הבקר.
