לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל
בבא קמא קיט ע"א
"אמר רבי יוחנן: כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה - כאילו נוטל נשמתו ממנו.
שנאמר: (משלי א, יט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
ואומר: (ירמיהו ה, יז) וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ [יֹאכְלוּ] בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ.
ואומר: (יואל ד, יט) מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם.
...וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא, תא שמע: (שמואל ב כא, א) אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים. וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן".
וזהו שאומר הכתוב: (דברים כד, ו) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל.
החובל רחים ורכב ומקפח בכך את פרנסת חברו, חובל בכך את נפשו.
