טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה – לויתן
"כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, שנאמר: ירתיח כסיר מצולה; ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן - אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר: ים ישים כמרקחה; ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים, שנאמר: אחריו יאיר נתיב. אמר רב אחא בר יעקב: אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר: יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים" (בבא בתרא, עה ע"א).
פירוש: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם רבי יוחנן: בשעה שלויתן רעב הריהו מוציא הבל מפיו ומרתיח כמים המתבשלים בקדירה כל מימות שבמצולה שבתהום הים, שנאמר: "ירתיח כסיר מצולה" (איוב מא, כג). ואלמלא היה מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו הרע, שנאמר: "ים ישים כמרקחה" (איוב מא, כג), ומפרש "מרקחה" מלשון מרקחת = בשמים. ובשעה שצמא הריהו עושה תלמים תלמים בים כששותה, שנאמר: "אחריו יאיר נתיב" (איוב מא, כד). אמר רב אחא בר יעקב: אין תהום חוזר לאיתנו להיות מלא כשהיה לאחר שהלויתן שותה ממנו, עד לאחר שבעים שנה, שנאמר: "יחשב תהום לשיבה" (איוב מא, כד), ואין "שיבה" פחותה משבעים שנה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: לויתן שם באנגלית: Whale שם מדעי: Cetacea
שם נרדף במקורות: לויתן, ארזילי דימא
נושא מרכזי: על הלויתן באגדות רבה בר בר חנה
לריכוז המאמרים שנכתבו על הלויתן הקש/י כאן.
רבים עסקו בפרשנות מאמרי חז"ל תמוהים ובמיוחד במאמרים הנקראים בשם הכללי "אגדות רבה בר בר חנה". במרשתת ניתן למצוא סקירות המתארות שיטות פרשנות כלליות ופירושים לאגדות (ראו למשל סקירה במאמר הזה). באופן כללי ניתן לחלק את הגישות השונות של המפרשים לכאלו שקיבלו את התיאורים כפשטם וכאמת מופלאה אך ריאלית. למשל בחידושי הגאונים על עין יעקב נאמר:
"אני בתומי אלך. ואומר הנך רואה שכל החכמים הנ"ל האף אמנם שאפשר קרוב לודאי שלא קראו בספרי חכמי הטבע המחוברים בענינים כאלה. מ"מ טבע האמת הניעם לאמר שענינים כאלה נמצאו בטבע המציאות. אמנם מפני שמצאו בדברי חז"ל דברים מחוסרים הבנה על פשטן. גלל כן עשה כל אחד מהם רמזים וציורים בדבריהם. כפי העולה על רוחו. וכפי אשר יסבול טבע נושא המאמר: אבל האמת עד לעצמו שכל הדברים הללו הם במציאות. ובאשר שבימים ההם לא נתפרסמו ענינים כאלה בספר בדפוס כנודע וכו'".
הרשב"ם (בבא בתרא, עג ע"א) כתב:
"אמר רבה אשתעו לי כו' - כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד".
היו שראו באגדות רבה בר בר חנה ואחרות לא רק עובדות ריאליות אלא גם אמצעי להוראת סודות ורמזים. כך סבר הריטב"א:
"אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא וכו' - יש במעשיות שבפרק זה ענינים זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם והם דברים קרובים מאד להיודעים בטבעם כענין גודל הדגים שבים וגודל סערת גלי הים, ויש גם במעשיות אלו ענינים נרמזים שלא היו נראים להם במראית העין אלא במראה החלום, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס ורואין שם נפלאות השם יתברך וגם שהם שם מתבודדים מחשבים בענינים נוראים ונפלאים ובעת השינה נראה להם כענין הרהוריהם ענינים נפלאים מורים על הענין, והגאונים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא לדידי חזי לי במראה החלום היה כשהיה מהלך בים אוקיינוס, ומפני שיש טופלי שקר מלגלגים על דברי רבותינו ז"ל נרמוז בקצת הענינים האלו קצת רמזיהם הקרובים יותר לפשט, וישמע חכם ויוסף לקח. וכללא דהאי סוגיא דכל נחותי ימא דאמרינן הוא ים אוקיינוס וכו'".
שתי גישות אלו מנוסחות בקיצור בדבריו של רבי צבי הירש חיות (מבוא התלמוד, פרק כח כתבים כרך א' עמ' שלה).
"והנה ראינו בזה שתי שיטות שונות, ואין בידי להכריע, אכן עין בקורת יודע להבחין, ולהכיר מן המאמרים בעצמם, איזהו מהם מוכרחים אנו לקחת על פשוטם, ואיזהו מהם יכולים להתפרש שהיו בחלום ובדמיון".
בשורות הבאות העוסקות באגדות הלויתן ניסיתי לבודד את הגרעין הריאלי שעליו הושתת החלום או הסיפור של המספרים. אמנם בחלומות מופיעים "תסריטים" שאינם עשויים להתקיים במציאות אך משובצים בהם אירועים ותופעות שאותן פגש החולם במהלך חייו. חומר הגלם של חלומות הוא עובדות ריאליות שמהם נבנה הסיפור הדמיוני. המוטיב המרכזי המופיע במקרא ובספרות חז"ל הוא גודלו של הלויתן. קרוב לוודאי שהקדמונים פגשו את ענק זה או שמעו עליו ולו רק ממפגש עם לויתנים שנפלטו לחוף. יורדי ים עשויים היו לפגוש לויתנים ולצפות בהתנהגותם. אמנם לויתנים אינם נפוצים כיום בים התיכון אך ניתן לשער שהמינים החיים היום בים זה הם שרידים של אוכלוסיות גדולות בהרבה שניצודו במהך השנים.
"לויתן" = לויתן
סעיף זה יעסוק כפי שמשתמע מכותרתו בהוכחת הקשר בין השם "לויתן" המוזכר במקרא ובספרות חז"ל ליונק הימי הענק הלויתן ואולי גם לבעלי חיים ימיים גדולים נוספים בדרכו של רבי משה שציטט אבן עזרא (תהלים, עד י"ד):
"אתה - אמר רבי משה: כי כל שוחה בים וגופו גדול יקרא לויתן והאות שהזכיר ראשי ולא ראש אחד. ולפי דעתי שלויתן דג גדול ותחסר מלת כל כמו ראשי כל לויתן. והנה השם נתנו מאכל לעם לציים שהם שוכנים בציים כנגד הים וידוע כי יש מקומות שיאכלוהו מעת לעת בזמן ידוע ורבי משה אמר כי לעם לציים כמו לעבדך ליעקב וטעם לציים לאנשי הספינות".
בפרק קד בתהילים מסייג אבן עזרא את הדברים ומעלה גם את האפשרות שהלויתן הוא מין ספציפי: "לויתן - שם לכל דג גדול כמותו, או הוא שם לכל מין ידוע ובו שב אל הים כי כל הדגים מאכל לו והוא איננו מאכל". תיאורים אלו ובעיקר הפסוקים הקושרים בין ה"לויתן" לתהומות ולים הגדול שוללים את האפשרות שהוא הזוחל תנין היאור. התנין מבלה חלק ניכר מזמנו בהתחממות על גדות נחלים ובכל מקרה איננו חי בים העמוק. ראיה נוספת לקשר בין ה"לויתן" המקראי והלויתן ניתן למצוא בפסוק בתהילים (קד כ"ה-כ"ו): "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ". מוצאים אנו כאן רמז למנהגם של מינים שונים של לויתנים (בעיקר מתת סדרת לוויתני השיניים), אך גם בקבוצת לוויתני המזיפות כדוגמת לויתן גדול סנפיר), לעסוק בפעילות המוגדרת כמשחק כמו קפיצות מעל פני המים(1) (ראו למשל כאן). לא סביר לייחס לקב"ה "משחק" עם תנין היאור שמבלה את רוב זמנו ללא תנועה או בתנועה איטית מאד (phlegmatic).
בפרק מא באיוב (י'-י"ג) מופיעים פסוקים המצביעים באופן ברור על ה"לויתן" כאחד ממיני לויתני המזיפות: "עֲטִישׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא". מפרש מצודת דוד: "מנחיריו - ההבל היוצא מנחיריו הוא רב, ונראה כעשן לגודל החום, ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב". מינים אחדים של לויתני מזיפות מגיעים לעתים לחופי הים שבאזורנו וניתן היה לראות את סילוני האדים הנפלטים לגובה רב מפתחי הנשימה (ראו כאן) כאשר הם נושפים בעלותם אל פני המים לצורך נשימה (תמונה 1). השימוש במילה "מנחיריו" בלשון רבים מצביע על כך שיש יותר מנחיר אחד. ללויתני המזיפות שני פתחי נשימה בניגוד ללויתני השיניים בעלי פתח בודד.
ייתכן ולוויתני המזיפות היו הרקע הריאלי גם לתאורי הלויתן המובאים באגדות רבה בר בר חנה. בדומה לנאמר בפסוק באיוב מספר רבי יוחנן (בבא בתרא, עה ע"א): "בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, שנאמר: ירתיח כסיר מצולה; ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר: ים ישים כמרקחה; ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים, שנאמר: אחריו יאיר נתיב". הרשב"ם מפרש "תלמים תלמים - שנראים חפירות עמוקות בים כתלמים של מחרישה". ניתן לשער שיצורים שמשקלם עשוי להגיע לעשרות טונות יותירו בעת שחייה "תלמים" במים. המונח המקצועי המתאר את התופעה הוא "גלי הסירה של קלווין" (Kelvin ship waves). הכוונה לגלים הנוצרים על פני המים שיוצרים גופים כדוגמת סירה או אפילו עוף מים הנעים במים שקטים. גלים אלו מופיעים אחרי הגוף הנע כזוג "קרניים" (תמונה 2).
מינים רבים של לויתנים מכוסים בציפוי של צמדת ים המסתיר את עורם ומעניק להם מרקם קשקשי. הצמדה כוללת בדרך כלל בלוטי ים ובמיוחד בלוט הלויתנים ואצות (תמונה 3). אמנם אין הלויתנים זוחלים על קרקעית הים אך כתמי הצמדה עשויים להתפרש בעיני רואיהם (במיוחד כאשר מדובר בפרטים מתים שנפלטו לחוף) הן כמגינים והן ככתמי קרקע שנדבקו לגוף הלויתן לאחר שהתפלש בבוץ הקרקעית (ציפוי זה עשוי לשמש כהסבר חלופי לפסוקים באיוב שי. פליקס ייחסם לתנין היאור (ראו במאמר "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות" (חגיגה, יב ע"ב)). הצמדה מעניקה ללויתנים הצפים ללא תנועה מראה של איים יבשתיים קטנים ואולי זה הבסיס העובדתי לאחת מאגדות רבה בר בר חנה(2) (בבא בתרא, עג ע"ב): "ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה, סברינן יבשתא היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן"(3). הרשב"ם מפרש: "חלתא אגביה - שהיה חול נקבץ על גבו. וקדחו - עשבים על החול. וסברינן יבשתא - איי הים היא.

תמונה 3. לויתן אפור - על גבו מושבות בלוטי ים צילם: Phil Konstantin
סיפור נוסף העשוי לתמוך בזיהוי הלויתן כיונק הימי ולא כתנין היאור מובא במסכת בבא בתרא (עה ע"א) ומצא את מקומו בנוסח ה"יהי רצון" הנאמר בעת הפרידה מהסוכה: "ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: התמלא בסוכות עורו; זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל וכו'". עור לויתן פרוש עשוי לתפוס שטח גדול ומתאים לבניית סוכה (אם לא כסכך לפחות כדפנות) ואילו שטחו של עור תנין קטן יחסית.
גם סיפורו הבא של רבה בר בר חנה עשוי להתפרש טוב יותר ביחס ללויתן: "זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה, ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחרוב מיניה שתין מחוזי, ואכול מיניה שתין מחוזי, ומלחו מיניה שתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא, וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא, ויתבי למבנינהו הנך מחוזי"(4).
הסיפור פותח במפגש עם "דג" שישב לו "אכלה טינא" בנחיריו. מפרש הרשב"ם: "אכלה טינא - שרץ קטן. באוסייה - בנחיריו של דג נכנס השרץ ונראה לי דהיינו כילבית כדאמרינן בעלמא (שבת עז: ע"ש) שלשה אימות הן חלש על הגבור אימת כילבית על לויתן". רש"י מפרש שם: "כילבית - שרץ קטן, ונכנס לדג גדול באזנו". הסתירה לכאורה בין פירושי רש"י והרשב"ם לגבי מיקום השרץ (נחיר – אוזן) אינה קשה משום שייתכן ושניהם מתייחסים לפתח הנשימה הדומה לשני איברים אלו שלמעשה אינם קיימים בלויתן בצורה הרגילה ביונקים(5).
יסטרוב פירש במילונו שתולעת "אוכלת טיט" נכנסה לתוך נחיר הלויתן והרגה אותו. ב"תלמוד המבואר" מובאים שני פירושים: א. יש הסבורים כי טינא הוא תולעת עץ ששמה הלטיני tinea. בבדיקה שערכתי מצאתי ששם לטיני זה מתייחס לעש. ב. "אכלה טינא" הוא שם אחד שמשמעותו היא תולעת "אוכל בוץ". בסקירת המרשתת לא מצאתי התייחסות למינים אלו על גוף הלויתנים אך לעומת זאת מוכרים היטב מינים של "כיני לויתנים". למעשה מינים אלו אינם כינים (חרקים) אלא סרטנים ממשפחת ה - Cyamidae החיים כטפילים חיצוניים על עור הלויתנים (תמונה 4). על מנת שלא להיסחף סרטנים אלו נצמדים למקומות המוגנים מזרמי מים דוגמת פצעים, קפלי מערכת הרבייה, פתחי הנשימה והעיניים. בלוויתני המזיפות הסרטנים נמצאים בעיקר על הראש וקפלי הגוף בחלק התחתון. על לויתן בודד עשויים להימצא כ – 7,500 סרטנים. מיני הסרטנים ספציפיים למיני הלויתנים ובקרב לויתני המזיפות לכל מין יש סרטן טפיל קבוע. דוגמה יוצאת דופן קיימת בראשתן גדול-ראש הנכלל בין לויתני השיניים שעליו יש לזכרים ולנקבות מיני טפילים בלעדיים שונים. לפני זיהוי אחרון זה עומד קושי משמעותי האם וכיצד טפילים אלו עלולים לגרום למות הלויתן? כיוון מחשבה ניתן לקבל מדיווח על גופת ראשתן גדול-ראש שנמצאה כאשר היא מכוסה במספר גדול מאד של סרטנים (ראו כאן). החוקרים לא הצליחו לקבוע את סיבת המוות אך ייתכן והסרטנים מתרבים על פרטים חולים באזורים רגישים (פתח הנשימה או עיניים) וגורמים למותם.
בהמשך הסיפור על המפגש עם ה"דג" המת מפרש הרשב"ם: "מחד גלגלא דעיניה - מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי. לשנה אחרת הוו מנסרי - לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל". ללויתני המזיפות עצמות מסיביות אם כי גמישות (תמונה 5) בעלות מראה מתאים יותר לבנייה מאשר אידרות דגים דקות או עצמות תנין היאור. ייתכן ויש בסיפור זה הד גם לניצול הלויתנים למאכל ושימוש בשומנם למאור, סיכה, ייצור סבון ועוד.

תמונה 4. "כינת הראשתן" צילם: Hans Hillewaert תמונה 5. לויתן גדול סנפיר צילם: Sklmsta
(1) רד"ק (תהלים, קד) מייחס את המשחק לים ולא ללויתן: "לויתן זה יצרת לשחק בו, הוא הדג הגדול אשר סיפר הכתוב בספר איוב גבורתו ועצמותו, ואמר זה אף על פי שלא ראהו אדם, לפי שנודע בסיפור הכתוב. ואמר לשחק בו, פירוש בים, כלומר בכל נבראי הים הוא משחק, כי כולם כאין נגדו וכולם ברשותו ויאכל מהם אשר ירצה וכו'".
(2) מקובלנו שבאגדות רבה בר בר חנה מוצפנים סודות ורמזים עליהם עמדו המפרשים (מהרש"א, מהר"ל ועוד) אך יחד עם זאת אני מניח שקיים בסיס עובדתי מסוים שמסביבו נבנו האגדות.
(3) פירוש: וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וַחֲזֵינַן הַהוּא כַּוָּורָא דְּיָתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ וּקְדַח אַגְמָא עִילָּוֵיהּ [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו], סָבְרִינַן יַבֶּשְׁתָּא [חשבנו שיבשה] הִיא, וְסָלְקִינַן וְאָפֵינַן וּבַשְׁלִינַן אַגַּבֵּיהּ [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו], וְכַד חַם גַּבֵּיהּ אִתְהַפִּיךְ [וכאשר התחמם גבו התהפך], וְאִי לָאו דַּהֲוָה מִקַּרְבָא סְפִינְתָּא, הֲוָה טָבְעִינַן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].
(4) פירוש: ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו], ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף]. וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות], ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות], ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות], ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן]. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה], חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות], ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו].
(5) היו שהציעו שלזיהוי אוסייה כאף מקור לטיניNaso = אף בהשמטת האות הראשונה. יש שפירשו אוזן כמו ביוונית ους (אוס).
מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 74-75).
אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, מוסד ביאליק, תשל"ו (619).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.