ודלמא נח גופיה טריפה הוה?
עבודה זרה דף ו ע"א
"ודלמא נח גופיה טריפה הוה?".
את שאלת הגמרא ניתן לפרש בשני אופנים:
א. שמא נח עצמו היה טריפה, והוא ידע זאת! וה' אמר לו: (בראשית ו, יט) וּמִכָּל הָחַי... תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ. אִתָּךְ - לרבות דוקא טריפות.
ותשובת הגמרא היא: "לא סלקא דעתך, דנח גופיה טריפה הואי, דאי ס"ד דנח טריפה הוה, א"ל רחמנא: כוותך עייל, שלמין לא תעייל?" - כלומר שאנחנו אמורים להבין שלא יתכן שכך היה, כי אין שום הגיון בכך שה' יצווהו להביא טריפות דוקא.
ב. הכיצד ציוה ה' את נח הבא תמימים כמותך, והרי נח עצמו לא היה יכול לדעת אם הוא טריפה אם לאו!
ותשובת הגמרא היא, שמעצם הציווי הֲבֵא מכל החי שכמותך, מבין נח שה' מרמז לו שהוא שלם, שאין זה סביר שה' יצווהו להביא טריפות דוקא.
כתב התוספות:
"ודלמא נח גופיה טריפה הוה - ואף על גב שחי לאחר מכאן שנים רבות, מכל מקום באותה שעה לא היה יודע אם היה טריפה או שלם שיניח מלהביא טריפה מטעם דומין לך".
פירוש,
התוספות פירש בתחילה כמו האופן הראשון. לכן הוא הקשה, הרי נח חי זמן רב לאחר מכן, מכאן שלא יתכן שהוא באמת היה טריפה, ושהוא ידע זאת.
ותירץ התוספות שצריך לפרש כמו האופן השני.
ממשיך התוספות:
"ולא נהירא תירוץ זה דעל כרחך לא הזהירוֹ אלא מטרפות הגלוי וְנִכָּר, דבטרפות שבסתר לא היה יכול להבחין!
אלא י"ל דהשתא קאי כמאן דאמר חיה דקסבר טריפה חיה".
התוספות דחה את הפירוש השני בסברא בלבד! וחזר לפרש כאופן הראשון.
מהי אותה סברא?
ניתן להגדירה בכמה אופנים:
א. לא ניתן לומר שזו קושיית הגמרא, שכן מה איכפת לנח אם הוא טריפה או לאו? אמרו לו הבא שכמותך, שיביא מכל החי שכמותו! כמו שהוא לא יודע על עצמו שהוא טריפה, כך עליו להביא כאלו שאין עליהם מידע שהם טריפה!
ב. לא ניתן לומר שזו קושיית הגמרא, שכן אם אין ידוע שהוא טריפה הרי הלכה שהולכים אחר הרוב, כמו שאמרו במסכת חולין דף יא ע"א:
"מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא?...
רבה בר רב שילא אמר: אתיא מפרה אדומה, דאמר רחמנא: (במדבר י"ט) ושחט... ושרף, מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שריפתה כשהיא שלמה, וליחוש דילמא טרפה היא! אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא".
ג. לא ניתן לומר שזו קושיית הגמרא, שכן אם אין ידועה בעיה של טריפה אין לנו לחדש חשש מלבנו. שכן הכלל הוא שאחזוקי איסורא לא מחזקינן. כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" (מסכתות בבא בתרא דף קלא ע"א, סנהדרין דף ו ע"ב, מסכת נדה דף כ ע"ב).
ולכאורה יכלו התוספות לדחות את הפירוש השני באופן אחר. שלכאורה לא ניתן לומר שזו קושיית הגמרא, שכן נח אינו יכול להסתפק אם טריפה הוא אם לאו, שכן חי הוא כבר שש מאות שנה, מכאן שלפחות עד לאחרונה בודאי לא היה טריפה (לדעה שטריפה אינה חיה, כהבנת התוספות לעת עתה). ואם כן גם עתה, חזקה שלא נשתנה, ועדיין אינו טריפה!
הבנה זו דחה התוספות במסכת חולין דף יא ע"א:
"וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמיה אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה?...
וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה".
כלומר, כל רגע המברר שלפני שנה לא היתה כאן טריפה, אינו מברר שעכשיו אין כאן טריפה. וידיעה מפוקפקת כזו שהיא תמיד רק למפרע אין בכוחה ליצור חזקה גם להבא.
