משה ויהושע = חמה ולבנה
הרב דב קדרון
בבא בתרא עה ע"א
פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה.
הפירוש הפשוט והרגיל הוא שאור הלבנה בא מכוח אור החמה, וכך גם תורתו של יהושע באה רק מכוח תורתו של משה רבנו ע"ה.
הנצי"ב (העמק דבר דברים לא, יד) מוסיף שיש במשל הזה עוד פרט שבו היו דומים משה ויהושע לחמה וללבנה:
כשם שאין הלבנה זורחת אלא בשעה שהחמה נוטה לשקוע, כך לא היה יכול יהושע לזרוח בעוד אור פני משה היה זורח בגבורה. זהו שאומר המדרש: שתי פעמים דבר יהושע לפני משה וגער בו, פעם אחת במעשה העגל כו', ופעם שנית בשעה שאמר יהושע אדני משה כלאם. הודיעו לנו חז"ל בזה כי בעוד זרח אור פני משה, לא מצא יהושע ידיו, לכן אסור היה לו לדבר, ורק כאשר החל אור פני משה לשקוע, אז החל לזרוח פני יהושע.
על פי זה הוא מסביר מדוע אמר הקב"ה למשה כאשר רצה למנות את יהושע למחליפו (דברים לא, יד): "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ", מה הקשר בין זה שקרבו ימיו של משה למות לבין הציווי שהקב"ה ציווה את יהושע, הרי לכאורה היה הקב"ה יכול לצוות את יהושע גם הרבה זמן לפני או גם אחרי מותו של משה, אלא מכיוון שזריחתו של יהושע תלויה בשקיעתו של משה, אמר לו הקב"ה: הן קרבו ימיך למות, על כן השעה מתאימה להאציל מרוחך עליו.
וזו הכוונה ב"פני משה כפני חמה", כלומר: כאשר שקעה שמשו של משה והגיע זמנו של יהושע לזרוח, אז היה ניכר ש"פני יהושע כפני לבנה".
