זנב לאריות המקדים שלום לכל אדם / רפי זברגר

סנהדרין לז ע"א

הקדמה

המשנה המתחילה בסוף הדף הקודם ומסתיימת בתחילת הדף שלנו עוסקת באופן ישיבת הדיינים בסנהדרין הגדולה ובסנהדרין הקטנה.
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה
עשרים ושלושה דייני סנהדרין קטנה ושבעים ואחד דייני סנהדרין גדולה ישבו בצורת חצי עגול, כך שכל אחד יכל לראות את כל שאר הדיינים.
בהמשך, המשנה עוסקת במספר הסופרים שסיכמו את דעותיהם של הדיינים ובכך לא נעסוק במאמר זה.
המשנה ממשיכה במחליפים הפוטנציאליים, אם וכאשר אחד הדיינים של בית הדין לא יכול יותר לשבת בדין, מכל סיבה שהיא:
ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן כל אחד ואחד מכיר את מקומו.
שלש שורות של חכמים יושבים לפני הסנהדרין הקטנה לפי גודלם בתורה ובפסיקה. בשורה הראשונה יותר גדולים מן השורה השניה, ובשורה השניה גדולים יותר מיושבי השורה השלישית. גם בתוך השורה הם מסודרים לפי גודלם בתורה ובפסיקה, מימין לשמאל.
הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה
לאור זאת, מובן המשך המשנה: אם התעורר צורך להשלים את חברי הסנהדרין, לוקחים את הגדול מהשורה הראשונה.
אחד מן השניה בא לו לראשונה אחד מן השלישית בא לו לשנייה
ובכך מקדמים אחד מן השורה השניה לראשונה, ואת החיסרון בשורה השניה ממלאים באחד מן השורה השלישית.
בוררים להן עוד אחד מן הקהל ומושיבים אותו בשלישית
ואת החסר בשורה השלישית משלימים בחכם הגדול ביותר היושב בקהל.
ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום הראוי לו:
כיוון שגם בתוך השורה הייתה חשיבות לסדר, והגדול יושב מימין, והקטן ממנו לשמאלו וכן הלאה עד סוף השורה, וכך בכל שלושת השורות. לכן כשהגדול בשורה הראשונה התקדם להיות דיין בסנהדרין, כל יושבי השורה זזו צעד אחד ימינה וכך נשאר מקום ריק בצד שמאל של השורה הראשונה. מקום זה התמלא בחכם שישב בצד ימין בשורה השניה (הגדול מבין כל יושבי השורה השניה), ובעקבות כך התקדמו גם כל יושבי השורה השניה צעד אחד ימינה. אותו כנ''ל בוצע בשורה השלישית, כך שנוצר מקום רק בצד שמאל של השורה השלישית, שם התיישב החכם שעלה מן הקהל.
רש''י מוסיף כי גם בתוך הסנהדרין ישבו לפי סדר חשיבות, כך שהגדול ביניהם ישב בצד ימין, וכל השאר ישבו לפי סדר חשיבות יורד משמאלו. לכן, גם החכם אשר מונה לדיין באותו רגע, לא ישב במקום הדיין שהוא מחליף אותו, אלא כל הדיינים מאותו דיין שהוחלף זזים צעד אחד ימינה, והדיין החדש יושב משמאל לכל שאר הדיינים.
תזוזות אלו נקראות בלשון המחשב SHIFT אחד ימינה. 
 

הנושא

נתייחס לקטע הגמרא הדן על שורות התלמידים בסיפא של משנתנו:
אמר אביי: שמא מינה כי ניידי כולהו ניידי
אביי מסיק מן המילה ''ניידי'' במשנה את מה שהסברנו לעיל, כי כל יושבי השורות זזו צעד אחד ימינה.
ולימא להו, עד האידנא הוה יתיבנא ברישא, השתא מותביתו לי בדנבי!
שואלת הגמרא: אולי כל יושבי הראש בשורה (הכי ימין בכל שורה) יכול לטעון כי ''עושים לו עוול'', שהרי הוא היה החשוב בשורה וישב בראש, ועתה הוא עובר להיות הקטן והפחות בשורה החדשה. זאת למרות שהשורה שהתקדם אליה ''שווה'' יותר, וכל החכמים באותה שורה גדולים יותר מיושבי השורה שישב בה קודם לכן, אבל מבחינת הרגשה, הוא מרגיש ''פחות טוב'' וכאילו שהוא ירד בדרגה ובחשיבות.
אמר אביי, דאמרי ליה הכי: הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים (אבות ד', ט''ו)
אביי עונה ואומר כי ניתן לצטט לכל אותם חכמים שעברו שורה, את המשנה במסכת אבות, הקובעת כי עדיף להיות אפילו זנב לאריות (החשובים) על פני ראש לשועלים (החשובים פחות). לכן, למרות שעתה הוא אחרון בשורה, אבל כל הקודמים לו נחשבים ''אריות'' ביחס לחכמים של השורה בה ישב קודם לכן.
 

מהו המסר?

אנו מכירים תחושות כאלו של ''ירידה ברמת החשיבות'' גם ממסגרות אחרות. למשל, תלמיד המסיים בית ספר יסודי, שם היה ''הגדול, הבוגר והחשוב'' של בית הספר, פתאום הופך להיות הקטן בחטיבת ביניים, עובדה שמקנה לו לעיתים תחושות של ''הפחתה בכבוד''.
נדגיש כי אם "הזנב לאריות" מרגיש כי חבריו החדשים הינם ''אריות'' לעומתו, תחושה מעין זו יכולה ואמורה לתת לו מוטיבציה להתקדם וללמוד מהם. לראות את מעשיהם וחכמתם ולהבין שבעזרתם ובלימוד דרכיהם, הוא רק יכול לשאוף להתקדם לכיוון רמתם ודרגתם ואף לעבור אותם.
הבעיה היא שהכבוד המדומה תופש מקום חשוב יותר מאשר היכולת והאפשרויות החדשות ללמוד ולהתקדם. ואמנם שש משניות מאוחר יותר במסכת (פרק ד', משנה כ''א) קובע רבי אלעזר הקפר כי: הקנאה והתאוה והכבוד מוצאים את האדם מן העולם. הרדיפה אחרי הכבוד היא התכונה המדכאת את הרצון ללמוד מהאריות שאדם מהווה זנב אליהם.
כיצד ניתן להסיר תחושות שליליות אלו של קנאה, תאווה וכבוד? תשובה לכך אולי טמונה בין היתר בתחילת דבריו של רבי מתיא בן חרש (הוא החכם שאמר כי עדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים): הוי מקדים בשלום כל אדם. לכאורה אין קשר בין ההדרכה להקדים שלום להעדפה של זנב לאריות על פני ראש לשועלים. אך אולי ניתן לומר כי אדם אשר הקנאה והתאווה והכבוד אינם נר לרגליו, הרי הוא מכבד כל אדם, בין אם הוא ''חשוב ומכובד'', ובין אם הוא ''פשוט'' ואולי אפילו ''שקוף''. תכונה זו מביאה אותו גם להקדים שלום לכל אדם, ובמקביל ללמוד מכל אדם, במיוחד מן החזקים ממנו.
נוסיף אף בכיוון השני: אדם המעוניין ''לעבוד'' על תכונה טובה זו (להתרחק מן הקנאה, תאווה וכבוד), ישאף להקדים שלום לכל אדם. לאור הכלל ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'', אדם זה גם יכבד כל אדם, ובסופו של דבר אפילו ילמד מן האריות, אף אם הוא מהווה "זנב שלהם".
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]