המוכר ה"מקמצן" (המשך)
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא סב ע"א-ע"ב
נושא:
בסוגיתינו, במיוחד אצל רב, יש דגש על מה שמכר לא כולל, שמוכר "שיורי שייר" לעצמו.
נחלקו רב ושמואל ב"...מצר רביעי לא מצר לו" אם מכר לו את הרביעי, או לא.
נראה שיש כאן אמירה על בעלות ומוחזקות.
שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת רב ושמואל ?
הסבר בדרך תג"ל:
כפי שלמדנו בפתיחת הפרק, יש גישה שהקובע בספק (לגבי מה כלול במכר) הוא בעלותו של המוכר, מרא קמא.
קרקע בחזקת בעליה עומדת.
מאידך, אפשר לומר ששטר ביד הלוקח נותן לו זכות ומוחזקות בספק.
אפשר לראות כאן גלגול חדש של מתח מוכר: אם מחשיבים רשות, אז שטר בידי הלוקח נותן לו רשות על הקרקע.
זו דעת שמואל- קנה מצר רביעי. לעומת זאת, אם מחשיבים קנין, הקרקע היא בחזקת מי שיש לו קנין ,שטר ודאי, על הקרקע, כלומר- מרא קמא.
זו דעת רב- לא קנה מצר רביעי.
מה אתה חושב?
איך "סוגיא אזלא" ? כלומר, מהו כיוון ההכרעה של הסוגיה?
מהי דעת רב בדף סב, עמוד א' במקרה של "מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר" ? למה?
