סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

לימוד תורה לנכרים

 

מסכת עבודה זרה עוסקת בעיקר בענייני עבודה זרה והיחס לעובדי עבודה זרה. פעמים רבות אנחנו מוצאים במקורותינו את הביטוי עכו"ם כמתייחס לא רק למי שבפועל עובד כוכבים ומזלות אלא לכל מי שאינו יהודי. ואולם, מהו דינו של גוי שלא רק שאינו עובד כוכבים ומזלות אלא אפילו לומד תורה? - אומרת הגמרא כך:


1. תלמוד בבלי עבודה זרה ג, א

היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא 'האדם', הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול!

משמע מכאן שזו מעלה גדולה לגוי ללמוד תורה, ואם הוא עושה כן הוא נחשב ככהן גדול. ואולם, דברים אלו סותרים, לכאורה, מימרה של ר' יוחנן שאוסר על גוי ללמוד תורה:


2. תלמוד בבלי סנהדרין נט, א

ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם", כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו.

ואולם, אילולא התירוץ של הגמרא ניתן היה אולי לומר תשובה אחרת ע"פ דברי המדרש אשר גורס שאין הכוונה שהגוי לומד תורה בגויותו, אלא שהוא מתגייר ואח"כ לומד תורה:


3. במדבר רבה פרשה יג אות טז

"פר אחד בן בקר" כנגד כהנים. "איל אחד" כנגד לוים. "כבש אחד" כנגד ישראל, שכולם קבלו את התורה בסיני. "שעיר עזים אחד לחטאת" כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם, שכולם ראוים, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם, מלמד שאפילו עובד כוכבים המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

ראינו, אם כן, כי ישנו איסור לגוי ללמוד תורה - והאיסור הזה מסתעף מגזל או מגילוי עריות. מלבד האיסור לנכרי אומר ר' אמי שיש גם איסור לישראלי ללמד את הגוי:


4. תלמוד בבלי חגיגה יג, א

ואמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום".

השאלה היא מה בא הפסוק הזה להוסיף מעבר למה שכבר היה כתוב בגמרא שראינו? הרי גוי שלמד תורה חייב מיתה, וממילא ברור שאין ללמד אותו תורה, כי בכך אנחנו מכשילים אותו, ועוברים על 'לפני עיור לא תתן מכשול'! - זוהי שאלתם של התוספות:
 

5. תוספות מסכת חגיגה דף יג עמוד א ד"ה אין מוסרין

אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים - היה קשה להר"ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט, א) עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול!? וכי תימא בשבע מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש"ס התם והא מצוה איכא למוסרם להם ונפקא לן מהאי קרא "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'. וי"ל דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור כדאמרינן בע"ז (דף ו, ב) המושיט כוס יין לנזיר עובר אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא שבלאו נתינתו אי אפשר להביאו אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור הכא נמי אפילו במקום שעובד כוכבים אחר רוצה ללמדו דליכא לפני עור מכל מקום אסור משום מגיד דבריו ליעקב וכו'.

רואים אנו , אם כן, שישנו איסור ללמד גוי תורה חוץ מאשר שבע מצוות בני נח, וכי האיסור הזה קיים גם אם הגוי יכול ללמוד תורה באופן אחר. ואולם, בשלטי הגיבורים הובא בשם ריא"ז (ר' ישעיה מטראני, המאה ה-13, איטליה) שהאיסור הוא רק על גוי שלומד תורה, אבל נביאים וכתובים מותר ללמד את הגויים:
 

6. שלטי גיבורים (ר' יהושע בועז, המאה ה-15, ספרד ואיטליה) ו, א בדפי הרי"ף

לשון ריא"ז בפרק ד' מיתות עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" – לנו ולא להם, והרי הוא בכלל גזל, שהוא גוזל ירושתנו. ונראה בעיניי שישראל המלמדו תורה הרי הוא עובר על ולפני עיור. ולא נאמר כל זה אלא בתורת משה ומצוותיה שנצטוו בהן ישראל, אבל נביאים וכתובים נראה בעיניי שמותר ללמדו שרואה בהן נחמות האמורים לישראל ותשובות שראוי להאמין לאפיקורסין, וע"י כן אפשר שישלים דרכו.

הרב פיינשטיין טוען שאולי יש להבדיל בין כל התנ"ך לבין התורה שבע"פ, ומה שנאסר להעביר הלאה הוא רק התורה שבע"פ, ולא התנ"ך:
 

7. שו"ת אגרות משה (ר' משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) יו"ד חלק ג סימן צ

ויש מקום לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, דאולי תורה שבכתב לא נאסר דהרי נתחייבו ישראל כשנכנסו לארץ לכתוב את התורה על גבי האבנים בשבעים לשון כדי שכל אומות העולם יעתיקו את התורה וילמדו אותה כמפורש בסוטה דף לה, ב, ואם אסור ללמדם אף תורה שבכתב הרי היה זה דבר אסור ונצטרך לומר שהיה זה הוראת שעה לעבור על האיסור בשביל שלא יהא פתחון פה להאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה שאם אין לנו הכרח לא נימא כן, שלכן אולי ליכא האיסור בתורה שבכתב והכתיבה הא היה זה רק על תורה שבכתב שהוא דבר מותר ונתחייבו בדבר היתר באותו זמן כשנכנסו לארץ אבל ראיה גדולה ליכא דהא אפשר שלמצוה זו שלא יהא להם פתחון פה נתחייבו אף שהיה דבר איסור.

בשו"ת באר שבע הקשה מדוע דבריו של ר' אמי לא נפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך (אם כי דבריו של ר' יוחנן שגוי שלמד תורה חייב מיתה אכן נפסקו) ומתוך כך הוא רצה להסיק שהפוסקים לא קיבלו את הדבר הזה להלכה:
 

8. באר שבע (ר' יששכר בער איילנבורג, המאה ה-16, מוראביה) קונטרס מים חיים, יד

נתתי אל לבי לדעת על מה סומכין קצת רבנים שלומדין תורה עם עכו"ם? הלא שנינו במסכת חגיגה פרק אין דורשין אמר רב אמי אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. והנה טרם החלי להשיב ראיתי להקשות קושיא אחת והיא גדולה בעיני ולא ראיתי ולא שמעתי מי ששם לבו עליה והיא זאת: למה לא הביא שום מחבר מכל הפוסקים קמאי ובתראי דין זה של ר' אמי ובפרט הרמב״ם שכבר נודע דרכו שאינו משמיט שום דין השנוי בגמרא אליבא דהלכתא עד שמפני כך הייתי אומר לולא דמסתפינא מחבראי שהפוסקים לא הביאו מפני שאינו אליבא דהלכתא.

ואולם, האמת היא שקשה מאוד לומר כן בדעת הרמב"ם והשולחן ערוך: ראשית, הרי הרמב"ם פוסק בהלכות עבדים שיש איסור ללמד את העבד תורה, וק"ו שיהיה אסור ללמד את הגוי תורה:


9. רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה יח

ואסור לאדם ללמד את עבדו תורה ואם למדו לא יצא לחירות.

כך נפסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה רסז סעיף עא). שנית, הרי את דברי ר' יוחנן הרמב"ם פסק בפירוש, וממילא כל מי שילמד גוי תורה יהיה חייב לפחות מדין 'לפני עיור' אלא אם כן הגוי יכול ללמוד בעצמו או ע"י מישהו אחר:
 

10. רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

אף הרמב"ם בעצמו התייחס למידת האיסור ללמד את הגוי תורה, ומוכח שהוא פוסק לא רק את דברי ר' יוחנן שגוי שלומד תורה חייב מיתה, אלא גם את דברי ר' אמי שיש איסור ללמד את הגוי תורה:


11. שו"ת הרמב"ם סימן שסד

שאלה. אם מאמר ר' יוחנן גוי שעוסק בתורה חייב מיתה היא הלכה ואם חייב כל בר ישראל להמנע לבלתי למד דבר חוץ משבע מצוות והמסתעף מהם או לא.
תשובה. היא הלכה בלא ספק ואם תהיה יד ישראל תקיפה עליהם ימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר אבל אינו נהרג אם עסק בתורה דהא 'חייב מיתה' קאמר ולא אמר 'נהרג' כמו שאמר על ז' מצות ב"נ נהרג. ומותר ללמד המצוות לנוצרים ופירושם לפי הדין אבל אינו מותר דבר מזה לישמעאל כי כבר ידעתם שהם יאמינו שתורה זו אינה מן השמים ואם ילמדום דבר מדבריה אז ימצאו מתנגד לקבלתם מפני שבאו להם ערבובי דברים במעשים ודברים זרים בעניינים ולא יהיה זה להם לראיה כי דבריהם מוטעים כי אם יפרשוה בהקדמותיהם המופסדות ויהיו לצרים עלינו בשביל זה ישנאו כל הגר בתוכם, ויהיה בזה מכשול לישראל האסורין ביניהם בעוונותם. אבל הערלים הם מודים בנוסח התורה כי היא בשלימותה כמו שהיא בידינו רק יגלו פנים בפירושים מופסדים וירמזו בה הרמזים הידועים להם, ואם יעמידם איש על הפירוש הנכון אולי יחזרו ואם גם לא יחזרו אין בזה מכשול לישראל כי לא ימצא בתורתם היפך תורתנו. משה


לפי הרמב"ם, אם כן, יש חילוק בין הנוצרים - שאותם מותר ללמד תורה - לבין המוסלמים, שאם נלמד אותם תורה הם יתחילו לשנות אותה כרצונם.

ואולם, הסיפור הידוע על הלל הזקן שלימד תורה את המתגיירים מוכיח שאפשר גם ללמד תורה שבע"פ לגויים:
 

12. תלמוד בבלי שבת לא, א

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד". אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו: אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם 'בני בכרי ישראל' - כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

המהרש"א הוכיח מהסיפור הזה שהלל הזקן לימד את המתגייר תורה עוד לפני שהוא התגייר, שהרי אחרת אסור היה לגייר אותו, כי הוא מתגייר בשביל בגדי הכהונה! מכאן מסיק המהרש"א שכל מי שמביע נכונות להתגייר יכול ללמוד את כל התורה:
 

13. מהרש"א (ר' שמואל אליעזר הלוי איידלס, המאה ה-16, פולין) חידושי אגדות שבת לא, א

ומיהו קצת קשה הא אין מקבלין גרים משום שלחן מלכים ולא משום אישות ולא עדיף זה שגייר עצמו משום כהונה שילבש בגדי כבוד וצ"ל הא דקאמר בא לפני הלל וגייריה כו' לאו דוקא אלא דלא גייריה עד לבתר הכי שידע דגר אסור בכהונה ולא קאמר לעיל דגייריה אלא שקבל עליו לגייר ומתוך שלא לשמה בא לשמה ואין להקשות דא"כ היאך למדו תורה קודם שנתגייר הא אמרינן בפרק ארבע מיתות דעובד כוכבים הלומד תורה חייב מיתה די"ל דהכא כיון שבא לגייר שרי ללמוד תורה.

לפי זה כל גוי שמביע רצון להתגייר יכול ללמוד תורה. ואולם, בשו"ת שארית יהודה הקשה איך בכלל אפשר להאשים את הגוי בגזל כאשר החסרון אינו ניכר כלל? אלא, מסביר הרב בלום שכאשר מדובר בדבר שאינו חסר בטבעו, הרי שכל מי שנהנה מזה נקרא גזלן:
 

14. שו"ת שארית יהודה (ר' יהודה צבי בלום, המאה ה-19, אירופה) סימן מט

ומה שהקשה הרי לא חסרו מידי ומאי גזל איכא בעסק התורה? - לא קשיא מידי לפי עניות דעתי, דודאי בדבר שאם יש לו לאדם הרי מרבה לעצמו ואם אין לו אותו דבר הרי חסר לו אז אם בא אחר ונוטלו לא הוי גזל רק אם חסרו וכתוס' הנ"ל, אבל בדבר שאין בו ממש ואינו ניכר החסרון או היתרון אז שפיר מקרי גזל אפי' אינו מחסרו דגם מקודם לא היה ניכר היתרון.

ואולם, הרב מנשה קליין הסביר אחרת את האיסור של גוי שלומד תורה, והוא מדין גניבת דעת:
 

15. משנה הלכות (הרב מנשה קליין, המאה ה-20 ארה"ב) חלק ט סימן שעב

ומה שתמה מגמ' ע"ז ד, א דהגוזל פחות משוה פרוטה שלא חיסר ממונא לישראל וגם ממון הנכרי לא נתרבה ופריך בגמ' אמאי נהרג ומשני דצעריה לישראל, ולפי זה עכו"ם הלומד תורה דלא מידי חסריה וגם לא צעריה אמאי חייב מיתה? קושיא מושכלת היא, אמנם לקושטא דמילתא הנה מבואר בתוספתא ב"ק פ"ג ה"ז ובמכילתא משפטים פי"ג קל"ו וז"ל שבעה גנבים הן הראשונים שבגנבים גונב דעת הבריות ומסרהב לחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה בתקרובת ויודע שאינו מקבל והפותח חביותיו והן מכורות לחנונים והמועל במדות והמשקר במשקלות... מבואר מיהו דכמה מיני גנבים הם וגונב דעת נמי בכלל גנב הוא אלא שוהוא רחום יכפר עון בישראל אבל בעכו"ם ודאי דגונב דעת שהוא תורתנו הקדושה הרי הוא גנב וחייב מיתה על הגניבה.

סיבה אחרת לאסור על גוי ללמוד תורה מופיעה בדברי המאירי, אשר חושש שאם הגוי ילמד תורה מישהו עלול לחשוב שהוא יהודי, ואף ללמוד ממנו תורה או הלכה, וכדי למנוע מצב זה אסרו על הגוי ללמוד תורה:
 

16. בית הבחירה (מנחם בן שלמה המאירי, המאה ה-13, צרפת) סנהדרין נט, א

בן נח שראינוהו מתחסד וקובע לעצמו ימי מנוחה שבת או יום טוב ראוי ליענש אע"פ שאינו נהרג ולא סוף דבר בשקובע את עצמו על שלנו והוא הרמוז כאן בגוי ששבת שעונשין אותו ואומרין לו או שיקבל עליו עול מצות או לא יחדש בנמוסיו משלנו אלא אף בשקבע לעצמו ימים אחרים כמו שאמרו כאן אף בשני בשבת שאין מניחין אותו לחדש בו ולקבוע יום חג לעצמו לשבות בו מתורת חג שזה נראה כמי שהוא מבני עמנו וילמדו אחרים הימנו אבל שאר מצות אין מונעין הימנו שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו. וכן הדין אם עסק בתורה שלא לכונת קיום עיקרי מצוותיה אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו ראוי ליענש מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו מתוך שרואין אותו יודע ויבואו לטעות אחריו. ומ"מ כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אע"פ שרוב גופי תורה נכללים בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול שאין כאן חשש לטעות אחריו שהרי אף בשלו הוא עוסק וכל שכן אם חקירתן על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתינו עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר וכל שכן אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצות:

הרב ויינברג אכן הסיק שכל האיסור הוא רק במי שלומד תורה על מנת לקיים, אבל אם אדם לומד תורה רק כדי להחכים ומתייחס לתורה כמו אנתרופולוגיה, הרי שהוא אינו בכלל האיסור, מכיון שאין הוא בא להטעות אף אחד:
 

17. שרידי אש (הרב יחיאל יעקב ויינברג, המאה ה-20, שוויץ וישראל) ח"ב סימן סג

לענ"ד נראה שגזל איכא רק במי שקובע יום שבת לשבת, וכן באומר שהתורה היא שלו, שעל ידי כך גוזל בכורתו ויתרונו של ישראל, משא"כ מי שהולך בטל כל השבוע, או שלומד תורה לשם חכמה כמו שאר החכמות - אין בכך משום גזל.

הרב פיינשטיין נשאל מה לעשות בבית ספר שבו חלק מהילדים הם ילדים שנולדו כתוצאה מגיור רפורמי. וכתב כתב הרב פיינשטיין:
 

18. אגרות משה (ר' משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) אה"ע ד סימן כו, ג

ובדבר שבבית הספר היומי שנתייסד ע"י בני תורה ויראי השי"ת והמנהל והמורים כולם יראים ושלמים ונודעו שהרבה תלמידים הם מנכריות שנתגיירו אצל הרעפארמער ואצל הקאנסערוואטיוון שאינו כלום אם באופן שא"א יהיה להוציאם מבית הספר האם מחוייבים אותן שכל פרנסתם מזה להניח משרתם, הנה קשה לפני לומר דבר מוחלט בשעה שנוגע לפרנסתם שהוא חיי נפש ונסיון גדול בדבר שלא הוזכר בהפוסקים ולא ידוע לנו ממילא פרטי דינים בזה, דהא אפשר שכיון שהם מחזיקים עצמן ליהודים והולכין לביה"ס ללמוד מטעם שהוא מעשה יהדות ליכא איסור, וגם אפשר מכיון שהרב לומד העיקר עם תלמידים שהם ישראלים כשרים ליכא איסור אף שלומדין ממילא גם תלמידים נכרים, ומש"כ התוס' בשם הר' אלחנן דאיכא לפנ"ע מטעם שהעכו"ם אסור ללמוד תורה אולי על קטניהם ליכא איסור זה, וגם לא נאמר עכו"ם שלמד תורה אלא עכו"ם שעסק אולי אין זה בלמוד המלמד עם תינוקות, לכן קשה לומר שמוכרחין לעזוב פרנסתן אף שהיה זה מן הראוי לעשות כן, ואם בשביל זה יתבטל כל בית הספר וילכו בשביל זה גם ילדי ישראל הכשרים לבתי ספר של המדינה שילמדו שם עניני כפירה הלא יותר טוב שלא יעזבו משרתם שלא יתבטל בית הספר, וגם אם הם יעזבו משרתן יקחו למורים מינים וכופרים וילמדו גם אל ילדי ישראל עניני כפירה ח"ו ג"כ הרי אדרבה אין להם להניח משרתם, אשר על כן אין לומר דבר זה, אבל הא אפשר לתקן דאת הקטנים יגיירו כי הם א"צ קבלת מצות ויגיירום ע"ד ב"ד והוא זכות להם כי מכיון שלומדים בבי"ס דתי אצל מורים יראי שמים הרי מצוי שיתגדלו להיות שומרי תורה שלכן אף שהוא ספק הוא זכות ודאי, וגם אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצותן שעושין הוא מצוה והעבירות הוא להם כשגגה הוא ג"כ זכות מלהיות נכרים, וזה אני חושב שיסכימו הבע"ב, וגם הגדולים מבני י"ג נמי אם יאמרו להם שצריכין להתגייר וכן הגדולות מבנות י"ב ודאי יתרצו ובזה צריך להשתדל וכמובן להסביר הדבר באופן טוב ובנחת שודאי ישמעו לזה.

גם הרב ויינברג התמודד עם שאלה דומה של לימוד תורה לילדים שהם בני תערובת - אמא שלהם גויה ואבא שלהם יהודי.
 

19. שרידי אש (הרב יחיאל יעקב ויינברג, המאה ה-20, שוויץ וישראל) חלק ב, עא

כתשובה למכתבו מט"ו לחודש זה הנני מעיר, שהילדים שנולדו מאב יהודי ואם נוצריה נחשבים כגויים. משום כך אסור מבחינה עקרונית לתת להם חינוך יהודי. ברם, הואיל והילדים המבוגרים רוצים לעבור ליהדות, והאב מתכוון לגייר את הקטינים כשיתבגרו - מותר לתת להם שיעורים ביהדות בהסתמך על הגיור לעתיד.
גיל ההתבגרות הוא שלש עשרה לבנים ושתים עשרה לבנות כשהם יהודים (או יהודיות). אך בקשר ללא יהודים מתחשבים גם בבגרות הרוחנית. מכאן, שמותר לתת חינוך יהודי לילדים, שטרם הגיעו לגיל הבגרות, הואיל וגם הם וגם אביהם מתכוונים לעבור לדת היהודית. לעומת זאת יש לגייר תחילה ילדים מבוגרים שגם הגיעו לדרגה של בגרות רוחנית - לפני שמותר להתחיל בשיעורים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר