יש צדיק ויש צדיק! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא פ ע"ב
והא דריש ר' חייא בר לולייני, מאי דכתיב: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? אם נאמר תמר למה נאמר ארז? ואם נאמר ארז, למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות, אף צדיק אין עושה פירות, לכך נאמר תמר; ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז!
יש ברוך ה' לא מעט צדיקים עובדי ה' בטהרה, שמתפללים ולומדים תורה, אולם מסתבר שיש הבדל יסודי בין שני מיני צדיקים, האחד הוא "צדיק כתמר יפרח", והשני הוא "כארז בלבנון ישגה", ושני סוגים אלו מגיעים לידי ביטוי בדברי רבי חייא בר לולייני בסוגייתנו.
על שני הצדיקים הללו עומד רבינו הגדול אשר לאורו אנו הולכים, רבי ישראל בעל שם טוב (צוואת הריב"ש, סימן קכה), ואומר שישנם צדיקים שהם כארז, שגדל והולך אולם כל גדילתו היא למען עצמו. הרואים אותו שמים ליבם שיש כאן משהו מיוחד, אולם הם לא באמת יכולים להנות מהייחודיות הזו, משום שלארז אין פירות.
סוג זה של צדיקים, הם אותם עובדי ה' נעלים, שאינם טורחים להשפיע מהודם ומעבודת השם שלהם על סביבתם. הם ארזים שאינם עושים פירות, ולכן הדבר היחידי שניתן לעשות הוא להתפעל מהם, ותו לא.
לאידך, ישנו סוג נוסף של צדיקים, אלו הם ה"תמר", שפורחים ומפריחים את השיממון הרוחני שנמצא סביבם. לתמר יש פירות, וכך גם לצדיקים אלו יש פירות, משום שעבודת השם שלהם ניתנת לסביבתם בכדי שייהנו ממנה, ויוכלו לקחת לעצמם גם כן.
על יסוד זה מסביר מורנו הבעש"ט את הרעיון שמופיע בגמרא במסכת ברכות (לד, ב) לפיו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ואומר כי ה"צדיקים הגמורים" האמורים שם הם אותם "ארזים", שאינם נותנים מהודם לסביבה, ואילו "בעלי התשובה" האמורים הם צדיקי ה"תמר" שמשפיעים על סביבתם, והם נקראים כך משום שהם כביכול ה"בעלים" על התשובה שנעשית בעולם, הם האחראיים ומייצרי התשובה.
בזה בעצם חורצת הגמרא את הדין, מי עדיף על מי: הארז על התמר, או התמר על הארז, ואומרת שבעלי התשובה עדיפים על הצדיקים הגמורים, משום שלהיות צדיק גמור זה קשה, אולם התכלית היא לתת לשני ולחזור ולתת עד ש"ומלאה הארץ דעה את השם".
