בעלות פרטית ושכנות: בין משפט למוסר
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא נט ע"א
נושא:
נחלקו רבי זירא ורבי אילעא לגבי פתיחת חלון שאין לה חזקה- האם בכל זאת יש חובה מוסרית על בעל החצר לאפשר פתיחת החלון?
שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת רבי זירא ורבי אילעא?
הסבר בדרך תג"ל:
רבי זירא סובר שכשאין חזקה לפותח חלון, בעל החצר פשוט מממש את בעלותו וסוגר את החלון. אין פותח החלון יכול למחות נגד הסגירה.
לעומתו, רבי אילעא סובר שאמנם אין חזקה לפותח מבחינה משפטית. ובכל זאת יש חובה מוסרית "כופין על מדת סדום" לאפשר לפותח החלון להשתמש בה כל זמן שאין בכך הפסד משמעותי לבעל החצר. פותח החלון יכול למחות נגד סגירת החלון מתוך דרישה מוסרית כלפי בעל החצר.
מחלוקת זו מבטאת מתח בין בעלות של קנין, בעלות פרטית, דין ומשפט לבין שיקול מוסרי של לא לנהוג "כמידת סדום" ובכל זאת להתחשב בשכן. זאת ברוח שכנות הנגזרת מהפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה' "(דברים ו, יח; ראה בבא מציעא קח.)
[אציין שפירוש זה הוא לא כמו פירוש רשב"ם.]
מה אתה חושב?
כמה אתה מתחשב בבקשות של השכנים שלך שהיענות להן עלולה לפגוע בך?
