רשות ושליטה בלי צדק
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא לד ע"ב
נושא:
סוגייתנו מעצימה את כוחה של רשות, של שליטה מעשית, הן של האדם הפרטי, כל דאלים גבר, הן של בית דין, "והיכא דתפס [בית דין] לא מפקינן". כל זה בלי קשר לשיקולים של בירור בעלות האמיתית או צדק.
שאלות תג"ל:
מהי ההגיון מאחורי "כל דאלים גבר" ? מאחורי "תפס [בית דין] לא מפקינן"?
הסבר בדרך תג"ל:
סוגיתינו "מקצינה" בנתינת כוח לרשות, לשליטה מעשית de facto. כשאין נתונים משפטיים לחזק את הטענות, אין ראיות או חזקות - אז מי שיתפוס את הרכוש זוכה, הן במטלטלין הן בקרקע.
גם לבית דין עצמו יש רשות, יש שליטה מעשית. "תפס [בית דין]- לא מוציאים ממנו. היות הרכוש ברשותו של בית דין מטילה עליו אחריות, ומחייבת אותו להתערב ולברר, ולא להסתלק.
כמו שראינו, במבט כולל על פרקינו אפשר לומר שה"בשורה" של הפרק היא כוחה של רשות, של שליטה מעשית.
בסוגיתינו אנחנו מגיעים ל"קיצוניות". באופן שנראה שרירותי, אפשר לזכות לכתחילה על ידי תפיסה והכנסה לרשותו.
כפי שהסברנו, עמדה משפטית זו משקפת עמדה רוחנית של "לי הארץ...גרים ותושבים אתם עמדי", רופפות הבעלות והקנין של האדם. לאדם-יש רשות, לקב"ה- בעלות.
מה אתה חושב?
מה דעתך והרגשתך על פתרון "כל דאלים גבר"?
