סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מקרני ראמים עד ביצי כנים – שור הבר 

 

"אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום. שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר: לויתן זה יצרת לשחק בו" (עבודה זרה ג ע"ב).


שם עברי: שור הבר האירופי   שם באנגלית: (Aurochs (Urus   שם מדעי: Bos primigenius

שם נרדף במקורות: ראם, תאו, תוא, תורבלא 


נושא מרכזי: שאלת זיהוי הראם.


הביטוי "מקרני ראמים ועד ביצי כנים" משמש לעיתים קרובות לתאור השגחת הקב"ה המקיפה את כל היקום ובמיוחד כאשר אנו עוסקים בשאלות פרנסה וביטחון. המשמעות הפשוטה של הביטוי היא מוסרית ואומרת שהקב"ה זן את כל ברואיו החל מהיצור הקטן ביותר ועד הגדול ביותר. תמיכה לפירוש זה הם דברי רש"י במקום המדגיש את גדלו של הראם: "קרני ראמים - חיה גדולה". כלומר בניגוד לראם שהוא חיה גדולה עומדות הכינים הזעירות. ההנגדה של ביצים לעומת קרניים עשוייה להתפרש כרמז לכך שהקב"ה איננו זן רק את בעלי החיים עצמם אלא גם את חלקי גופם או מבנים המתפתחים מהם שאינם בעלי חיים במלוא מובן המילה.

תאור הראם כ"חיה גדולה" מוביל להשערה שמדובר במין שור הבר שנעלם מנוף הארץ לפני כ – 2,000 שנה (1). הוא איכלס בעבר את אירופה, אסיה וצפון אמריקה אך בעקבות הצטמצמות שטחי היערות וציד אוכלוסיותיו הדלדלו והפרט האחרון מת בפארק בפולין בשנת 1627. מין זה היה הגדול בפרסתנים באזורנו וגדול בהרבה מהבקר המודרני. אורכו כ – 3 מ', גובה כתפיו היה כ – 2 מ' ומשקלו הגיע עד כ – 1,000 ק"ג. אנו מוצאים את שור הבר בציורי מערות פרה-היסטוריים, מצוייר הרבה במחזות ציד של מלכי אשור הראשונים וכסמל לאומי במדינות אירופאיות רבות. שור הבר היה אב המוצא לטיפוסי הבקר השונים והביות התנהל לפני אלפי שנים, כנראה כמעט במקביל, במקומות שונים בעולם. הראם מופיע בכתבי אוגרית ושם ברור שהכוונה לשור הבר משום שבאזור זה לא חי בעל החיים הנקרא בימינו בשם ראם. בציורים אשוריים של שור הבר כתוב "רימו" שמשמעותו בסורית וערבית ראם. אין לבלבל את שור הבר עם הבופלו (היום הוא נקרא תאו) והביזון שגם הם מיני בקר גדולים החיים גם בימינו.

מ. דור שיער שבמקרא שור הבר - ראם נקרא גם בשם תאו (2). הוא מוזכר בדברים (יד ה'): "אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר". התרגומים הארמיים מתרגמים תאו לשור הבר: "אילא וטביא ויחמורא ויעלא ורימא ותורבלא ודיצא" (תרגום אונקלוס) ובתרגום יונתן: "אַיְלִין וְטַבְיַן וְיַחֲמוּרִין יַעֲלִין וְרִימְנִין וְתוֹרֵי בַּר וְדִיצִין". תור בלא או תור בר פירושם שור בר או שור יער שהיה בארץ בימי המקרא. אזכור נוסף של התאו הוא בישעיהו (נא כ'): "בנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת ה' גַּעֲרַת אֱלהָיִךְ". מפרש רש"י: "תוא מכמר - הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר". ברד"ק אנו מוצאים: "כתוא מכמר - כתוא שהוא שוכב במכמר שלכדו אותו בו, ותוא היא החיה הנזכרת בתורה ותאו וזמר בהפוך האותיות כמו כבש וכשב והוא שור הבר ומכמר הוא רשת, וכן יפלו במכמוריו רשעים, וכן ופורשי מכמורת". תאור זה בנביא המשווה בין צעירים חזקים הנלקחים בשבי מתאים לשור הבר החזק הנלכד ברשת. על זיהוי התאו כשור הבר אנו לומדים גם בספרי (ראה פיסקא ק): "ותאו, רבי יוסי אומר תאו זה שור הבר".
 

גלגול השם "ראם"

כתוצאה מהעלמות הדרגתית של הראם מנוף הארץ וחוסר הרצון לוותר על סמל-שם זה הוא "נדד" לבעל החיים הגדול ביותר ששרד באיזור שעד אז נקרא דישון. בעל חיים זה הוא הראם הלבן (הראם הערבי - Arabian Oryx - Oryx leucoryx) המוכר לנו בשם זה גם היום. השם דישון "נלקח" מהראם והועבר למין שלישי שלא חי בארץ (Addax nasomaculatus) ולכן לא היה לו בעבר שם עברי (טבלה 1). כך ניתן להסביר את תרגומי אונקלוס ויונתן שצוטטו לעיל. התאו ברשימת בעלי החיים בפרשת ראה נקרא שור הבר ואילו הדישון קיבל את השמות "רימא" ו"רימנין" כפי שמקובל לכנות אותו היום. לפנינו אם כן "חד גדיא" של שמות שנתאר בתמונות להלן (טבלה 1 ותמונות 1-3). תופעה דומה התרחשה עם Aurochs (שור הבר - Bos primigenius) באירופה. שור הבר נקרא Aurochs אך לאחר שהוא נכחד במאה ה – 15 שם זה הועבר לחיה השניה בגודלה ה – Bison. גם השמות המדעיים שניתנו לביזון האירופי היו שייכים ל - Aurochs (ביוונית עתיקה Bison bonasus ובלטינית עתיקה Bison urus). כתוצאה ממעבר ההדרגתי השם ראם במקרא ובספרות חז"ל התייחס לשני המינים (שור הבר והראם) כפי שניתן להסיק מתוך ההקשרים במקורות. בפירושי הראשונים יש לראם משמעות אפשרית נוספת והועלתה סברה שמדובר באחד ממיני משפחת האיילים שקרניהם אטומות (ראו במאמר "למה תוקעין בשופר של איל"). בתוספות (ראש השנה, כו ע"א) למשל אנו מוצאים: "חוץ משל פרה - הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתיב וקרני ראם קרניו וכתיב ומקרני רמים עניתני. ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר".
 

תמונה 1. ראם ------> שור הבר (השם הנוכחי)          מקור
 

        
תמונה 2. דישון ------> ראם לבן (השם הנוכחי)   תמונה 3. בעל חיים חסר שם עברי ------> דישון (השם הנוכחי)

   



טבלה 1. גלגול שמותיו של הראם 

 

ראם = שור הבר

מהמימרא של רב משתמע, כאמור, שהראם הוא בעל חיים גדול באופן קיצוני שהרי הוא עומד בניגוד ל"ביצי כינים". המועמד הטוב ביותר לתואר זה הוא שור הבר משום שקשה להניח שהכוונה לראם הלבן שהוא המין הקטן ביותר בסוג ראם (אם כי הדבר אפשרי). משערים ששור הבר הוא אב המוצא של חלק מזני הבקר המבוייתים הנמצאים במשק האדם. לאחר שהצליחו לבודד D.N.A משרידי שור הבר התעורר גל של מחקרים שעסק בשאלה מהו מקורם של זני הבקר השונים והאם ניתן להגדיר את הבקר המודרני כמין נפרד משור הבר. הקשר בין שור הבר לבקר מאפשר להבין את המשנה בכלאים (פ"ח מ"ו): "שור בר מין בהמה, ורבי יוסי אומר מין חיה. כלב מין חיה ר"מ אומר מין בהמה וכו'". ההבדל בין בהמה וחיה הוא תהליך הביות ובשאלה לגבי מעמדו של שור הבר מתחבטים הביולוגים עד היום. ייתכן ומחלוקת התנאים נובעת מהערכות שונות לגבי מעמד שלבי הביניים בתהליך הביות של שור הבר לכיוון הבקר. הגמרא מפרשת את המחלוקת, לכאורה, באופן שונה אך ייתכן והטעם שהעלתי עומד ברקע המחלוקת. 

"בעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא: הני עזי דבאלא, מהו לגבי מזבח? א"ל: עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר, דתנן: שור הבר מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר: מין חיה; דרבנן סברי: מדמתרגמינן תורבלא - מינא דבהמה הוא, ור' יוסי סבר: מדקא חשיב ליה בהדי חיות - מינא דחיה הוא, אבל הני - דברי הכל מינא דעז נינהו" (3) (חולין, פ ע"א).

חלק מפסוקי המקרא הולמים טוב יותר את זיהוי הראם כשור הבר. בישעיהו (לד ז') נאמר: "וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן". מוצאים אנו הקבלה בין הפרים והאבירים שהם מיני בקר לבין הראמים. בתהלים (כט ו'): "וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְין כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים". התקבולות המתאימות בפסוקים הן: ראם – פר, עגל – בן ראמים. באיוב (לט י ט'-י"ב): "הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ. הֲתִבְטַח בּוֹ כִּי רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזב אֵלָיו יְגִיעֶך. הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי ישוב יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף". רים הוא הראם בדומה לערבית וארמית ובפסוקים מתואר כבעל חיים חזק העשוי לשמש לעבודה אלמלא פראותו. הראם הלבן איננו מועמד להיות בהמת עבודה. רק במהלך הדורות הצליחו לביית את שור הבר אולי מגזעים קטנים (מוכרים כמה גזעים מסוג זה) ולא מהגזעים הענקיים הפראיים. 
 

ראם = ראם (Oryx)

מפסוקים אחרים ניתן להסיק שהראם הוא הראם הלבן. בדברים (לג י"ז) נאמר: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וכו'". על פסוק זה דורש הספרי (וזאת הברכה, שנג, י"ז): "בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע. שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו. וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה, ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם". ברור שבעל המדרש לא התייחס לראם כשור הבר, משום שקרניו אינן נאות, אלא לראם הלבן בעל הקרנים הארוכות והדקות שאורכן מגיע לאורך כ – 1 מ'. כך הבין גם מדרש ילקוט שמעוני (תהלים, רמז תתמה): "ותרם כראים קרני, אמרו כשהיה דוד רועה במדבר מצא ראם ישן כסבור שהיה הר ועלה עליו וכו'. זה שאמר הפסוק ותרם כראים קרני, מה הראם הזה קרנותיו גבוהים מכל קרני בהמה וחיה, והוא מנגח לימינו ולשמאלו וכו'". משני הפסוקים משתמע שלראם קרניים ארוכות ואם כן אין זה שור הבר. אמנם קרני שור הבר הגיעו לאורך של 80 ס"מ אך קשה לייחס להן את התכונה "נאות", הן אינן בולטות בהשוואה לגודל הכללי של שור הבר ואינן "גבוהים מכל קרני בהמה וחיה". 

למרות שחכמים זיהו את הראם בפסוק "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו וכו'" כ - Oryx בעל הקרנים הנאות הרי שמפשוטו של מקרא ועל פי התקבולת "שורו – וקרני ראם" ניתן לשער שהראם דומה לשור כלומר מדובר בקרני שור הבר. המשך הפסוק "בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וכו'" מחזק את כיוון זה משום שאמנם קרני Oryx מחודדות ומסוכנות מאד אך הן משמשות להגנה ולא להתקפה. לעומת זאת, שוורים ובמיוחד שור הבר עלולים לתקוף בעזרת קרניהם.

תמיכה נוספת בכיוון מחשבה זה ניתן לקבל מדברי הגמרא בראש השנה (כו ע"א): "... שפיר קאמר רבי יוסי! ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה קרן אקרי, שופר לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". מפרש רש"י: "וקרני ראם קרניו - של בכור שורו, קרן אשכחן דאקרי". כוונתו לומר שהפסוק עוסק בשור בעל קרני ראם כלומר בשור הבר. רש"י מתמודד עם הקושי כיצד ניתן ללמוד ששופר פרה נקרא קרן הרי על פי הפסוק רק קרני הראם נקראות בשם זה ולא קרני השור. לכן מפרש רש"י שקרני הראם מתייחסים ל"בכור שורו". אם נקבל את ההצעה לזהות את הראם כשור הבר הרי שאופן הדרשה מהפסוק ברור אף יותר. קיימת בו תיקבולת בין ההדר של השור וקרני הראם שאף הוא שור שלראשו קרניים (בניגוד למונח "שופר").

ייתכן ו - Oryx נקרא בלשון הגמרא גם קרש כפי שאנו מוצאים במסכת שבת (כח, ע"ב): "דאמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס. מקרין תרתי משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: מקרן כתיב. וליפשוט מיניה דמין בהמה הוא! כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא, ולית ליה אלא חדא קרן איכא למימר מין חיה הוא" (4). כאשר צופים בראם בפרופיל נראה כאילו יש לו רק קרן אחת.

 

שור הבר - צויר במערה בת אלפי שנים         מקור

 



שלד שמור היטב של שור הבר בן אלפי שנים – החיצים מציינים את מקום פגיעת החיצים שקטלו אותו.
צילום: Malene Thyssen

 

הרחבה

שחזור שרידי שור הבר הוביל למסקנה שהם העדיפו בתי גידול ביצתיים או חורשים לחים וכמו הבקר המודרני היו מסוגלים לשחות למרחקים קצרים דבר שאפשר להם לאכלס איים בתוך תחום מושבם. התפריט שלהם כלל עשב ירוק, עלים ופירות מזדמנים. נמצאו שרידי שור הבר בסיציליה ומניחים שהם הגיעו בעזרת הגשר היבשתי שהיה קיים עם איטליה. לאחר ניתוק הגשר חל בהם שינוי גנטי שהביא לכך שהם היו קטנים בכ – 20% מאוכלוסיית היבשת.

עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שששור הבר בויית באופן בלתי תלוי במזרח הקרוב ובתת היבשת ההודית. הביות הכפול הביא ליצירת שתי הקבוצות העיקריות המוכרות היום: בקר חסר דבשת – Bos Taurus ובקר בעל דבשת Bos indicus (זבו). אבחנה זו אוששה בעזרת אנליזה גנטית של רצפי D.N.A מיטוכונדריאלי (5) שגילתה דיפרנציאציה ניכרת בין שתי הקבוצות דבר המוסבר בכך שהם צאצאי אוכלוסיות מפוצלות מבחינה גיאוגרפית וגנטית.

 


(1) לדעת החוקרים הוא נכחד מהארץ בסוף תקופת בית ראשון אך פרטים מעטים שרדו גם לאחר החורבן.
(2) אהרוני וי. פליקס מפרשים תאו – ביזון ופליקס גם מפרש ששור הבר הוא ביזון. מ. דור דוחה את פירושים אלו בנימוק שהביזון לא היה בארץ בתקופת המקרא.
(3) פירוש: בעא מיניה [שאל אותו] אבא בריה [בנו] של רב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא: הני עזי דבאלא [אותם עזי היער], מהו דינן לגבי מזבח? אמר ליה [לו]: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] ר' יוסי ורבנן [וחכמים] אלא בשור הבר, דתנן [ששנינו במשנה] במסכת כלאיים: שור הבר מין בהמה הוא, ר' יוסי אומר: מין חיה. דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: מדמתרגמינן [מתוך שמתרגמים אנו] "תאו" שבכתוב — תורבלא [שור יער], אם כן מינא [מין] של בהמה הוא, אחד ממיני השור. ור' יוסי סבר [סבור]: מדקא חשיב ליה בהדי [מכיון שהוא מונה אותו בין] החיות — מינא [מין] של חיה הוא. אבל הני [אלה], עיזי היער, מתוך שלא נימנו בין החיות — דברי הכל מינא [מין] העז נינהו [הם] וראויות להקרבה.
(4) פירוש: ... שבדומה לזה אָמַר רַב יְהוּדָה: השׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן כקרבן תודה על חייו קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (תהלים סט, לב). ו"מקרין" פירושו בעל קרן. ושואלים: והלא "מַקְרִין" תַּרְתֵּי [שתים] מַשְׁמַע, שהוא בעל קרניים, והרי שתים! ומשיבים: "מִקֶּרֶן" חסר י' כְּתִיב [נאמר], להדגיש שהיתה לו רק קרן אחת. ושואלים: אם כן וְלִיפְשׁוֹט מִינֵּיהּ [ושיפתור ממנה] מאותה ברייתא שכשם שלמדנו משור של אדם הראשון שבעל חיים שיש לו קרן אחת במצחו טהור הוא, מדוע לא נלמד שגם מִין בְּהֵמָה הוּא? ומשיבים: כֵּיוָן דְּאִיכָּא [שיש] "קֶרֶשׁ" שמִין חַיָּה הוּא וְלֵית לֵיהּ [ואין לו] אֶלָּא חֲדָא קֶרֶן [קרן אחת] אִיכָּא לְמֵימַר [יש אפשרות לומר] שמִין חַיָּה הוּא גם התחש. ושאלה זו לא נפתרה איפוא. 
(5) ה – D.N.A הוא חומצת גרעין המעבירה את התכונות התורשתיות מדור לדור. חומר זה נמצא בגרעין התא כמרכיב העיקרי של הכרומוזומים (הגופיפים הכוללים את הגנים) אך נמצא גם בגופיפים הנמצאים בציטופלסמה (נוזל התא) כמו המיטוכונדריות (אברונים האחראים להפקת האנרגייה) או כלורופלסטידות (אברונים המבצעים את הפוטוסינתיזה בתאי הצמח). D.N.A מיטוכונדריאלי הוא החומר התורשתי הנמצא במיטוכונדריות.
 

 

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, החי של התנ"ך – ספר הזואולוגיה המקראית (עמ' 21).
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 37-40).

לעיון נוסף:

 The origin of European cattle: Evidence from modern and ancient DNA



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 
 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר