בעלות ורשות בחזקת קרקעות
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא ל ע"א
נושא:
בסדרה של שבעה מאמרים הסוגיה מציגה מבטו של רבא בנושא חזקת קרקעות. הסדרה נפתחת בבירור של מחלוקת מכוננת בין רבא לרבו, רב נחמן.
מחלוקת שלהם משקפת את המתח בין בעלות וקנין משפטי בקרקע, לבין רשות ושליטה מעשית.
שאלות תג"ל:
איך דברי רבא "...קאי בנכסיה..."
ודברי רב נחמן "...לא יהא אלא דנקיט שטרא; מי לא אמרינן ליה קיים שטרך וקום בניכסי?!" מסבירים את המחלוקת ביניהם?
הסבר בדרך תג"ל:
לפי רבא מי שעומד בקרקע- במקרה גבולי הוא יזכה. מוחזק שלש שנים יזכה בדין למרות שחזקתו מוטלת בספק בגלל טענת מרא קמא שהוא היה "בשכוני גוואי"(ראה כט: למטה).
רבא מעדיף את העקרון של רשות ושליטה מעשית ו"המוציא מחבירו עליו הראיה" במקרים כאלה.
רב נחמן פוסק במקרה של טענת מרא קמא שהיה "בשכוני גוואי"- "זיל ברור אכילתך". רב נחמן סובר שזכות בסיסית בקרקע היא על ידי שטר שמראה על בעלות וקנין "משפטי". הוא רואה בחזקת שלש שנים- תחליף לשטר.כמו שהוא אומר: "לא יהא [חזקה] אלא דנקיט שטרא...קיים שטרך וקום בניכסי". כמו שצריך עדים לקיים שטר כך צריך "לקיים" חזקה. נגד טענת "בשכוני גוואי הואי" המוחזק צריך להביא עדים. בלי עדים- חזקה ושליטה בקרקע אינן מזכות אותו.
אחרי הכל, רב נחמן סובר "קרקע בחזקת בעליה עומדת".
מה אתה חושב?
האם חמשת הפסקים הבאים של רבא בסוגיתינו עולים בקנה אחד עם דבריו כאן?
מה לגבי דבריו בדף כט. ביחס למקור של חזקת שלש שנים?
