מצווה לחנוך בית בחוץ לארץ?
הרב דב קדרון
בבא בתרא כט ע"א
ירמיהו אמר ליהודים שהיו בבבל, שגלו עם יכניה והיה ידוע שישארו שם שבעים שנה (כט, ה): "בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן", ואומר אביי שזו הייתה עצה טובה שנתן ירמיהו לאותם יהודים, ופירש רבנו גרשום שאמר זאת לפי שהיה הנביא יודע שיהיו משתהים בגלות. מכאן מביא בעל עלי תמר (סוטה ח, ד) ראיה שיש לאדם מצוה להודות לה' שזכה לבנות לו בית אף שהוא בגולה, ואם עושה סעודה לחנוכת הבית הרי זו סעודת מצווה.
על פי שיטתו זו, שיש מצווה בחנוכת בית בחוץ לארץ, הוא מסתפק מה הדין בזמן שארץ ישראל ביישובה והתנדב בן חו"ל להתגייס לצבא, ויש לו בית לחנוך בחו"ל, האם יחזור מעורכי המלחמה כמו כל מי שבנה בית ולא חנכו, שכן גם אם הוא גר בגולה הרי מצוה לחנכו.
אולם בשו"ת באר שבע (סימן ע) כתב שרק בארץ ישראל סעודת חינוך הבית נקראת סעודת מצוה, ומפני כן אף מי שנדר שלא ילך לסעודת רשות אלא לסעודת מצוה יכול ללכת, אבל בחוץ לארץ אין מצוה לחנוך בית והסעודה שעושים שם היא רשות ואינה סעודת מצוה.
גם המהרש"ל (יש"ש ב"ק ז,לז) הסכים שאין מצוה לבנות בתים לשם ישוב ארץ העמים, אבל כתב שמי שרוצה להדגיש שביתו יהיה בית ועד לתורה ולחכמיה ויגדל בתוכו בנים לתורה, ולומדים ודורשים בשעת סעודת החינוך להדגשת המטרה, הרי זו סעודת מצוה משום חינוך בית לתורה, וכעין סעודת בר מצוה.
