מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

עקירת אילן פרי

הרב צבי שפיץ

בבא בתרא כו ע"א

שאלה:
א. האם מותר לקצוץ אילן שעושה פירות, כאשר שורשיו מרימים את המדרכה שברשות הרבים ומחמת כך ישנה סכנה להולכים שם?
ב. האם מותר לקצוץ ענפים בודדים מאילן שעושה פירות לצורך סכך. או כשהם מאפילים על חלונו, ומונעים מאור השמש להגיע לביתו. או כשמחמתם מגיעים זבובים וציפורים לביתו?
ג. האם מותר לעקור אילן שעושה פירות לצורך בניית דירה או יחידת דיור על מקומו?

תשובה:
המקור והטעם לאיסור לקצוץ אילן שעושה פירות
כתוב בגמ' ב"ב (כו.) שרבא בר רב חנן לא רצה לקצוץ את הדקל שלו שגדלו בו תמרים, למרות שמחמת דקל זה נגרם נזק לרב יוסף. והסיבה לכך, בגלל שרב אמר, שדקל שעושה פירות - אסור לקוצצו. ואמר שם רב חנינא, שבנו נפטר צעיר בגלל שקצץ עץ תאנים שלא כדין. והנה כעין זה כתוב גם בגמ' בב"ק (צא:). אולם שם מוסיף רבינא, שאם ישנה תועלת כספית גדולה יותר ממכירת גזע העץ מאשר ממכירת פירותיו - מותר לקצוץ אותו לצורך הרווחת ממון. והוסיף הרא"ש בב"ק (פ"ח, סס"ק טו) שגם אם בעל העץ מעוניין בקרקע בה נשתל העץ – מותר לקוצצו, אע"פ שהוא עושה פירות. ולמד ממנו הט"ז (יו"ד סי' קט"ז, ס"ק ז) לגבי אדם שהיתה לו קרקע ששתולים בה אילנות עושי פירות, שיכול לקצוץ אותם כדי לבנות דירה על השטח הזה. ומבואר בזה שההיתר לקציצת העץ קיים - אפילו אם המטרה הינה לצורך רווח כספי בלבד, ולא לצורך מצוה.
וכעין זה כתב הרמב"ם (פ"ו ממלכים, הל' ח) שאין קוצצים אילני מאכל, ואין מונעים מהם אמת המים אבל קוצצים אותו: א - אם היה מזיק לאילנות אחרים. ב - אם היה מזיק בשדה של אחרים. ג - מפני שדמיו יקרים. כי לא אסרה התורה - רק דרך השחתה, עכת"ד.
[ונוסיף עוד במאמר מוסגר, שלכן מותר לשבור לכתחילה צלחת חרס באירוסין, וכוס זכוכית בנשואין - למרות שהן שלימים. כי מטרת שבירתן הינה לצורך האדם, לעשות זכר לחורבן הבית ביום שמחתו - ולא לצורך השחתת הכלי]

מתי ישנו איסור "בל תשחית", ומתי מותר לעוקרו
ראשית נקדים, שבנושא זה ישנן תשובות רבות המובאות בספרי השו"ת של האחרונים [חלקן מובאים בספר דרכי תשובה (יו"ד סי' קטז, ס"ק נא)] ונעזרתי בהן להבהרת הנושא. והנה מהגמ' וממה שהובא לעיל נתבאר, שהטעם העיקרי לאסור השחתת עץ שעושה פירות הינו - משום איסור התורה של "בל תשחית". שהתורה אסרה להשחית ללא תועלת כל דבר בבריאה שראוי לשימוש בני אדם. וזהו שכתב הרמב"ם, שבמקרים שעקירת האילן היא לצורך בני אדם - אין בכך מעשה השחתה - אלא מעשה השבחה - כי נגרמת לעוקר תועלת מכך. ולכן אפילו אם עקירתו אינה לצורך מצוה, אלא לצורך רווח כספי בלבד - מותר לכתחילה לעקור את האילן. מבואר מדבריו, שגדר האיסור של "בל תשחית" באילן שעושה פירות, דומה במהותו להשחתת כל חפץ אחר שראוי לשימוש בני אדם, ולא התחדש בנידון זה שום דבר מיוחד. ולכן בכל מקרה שישנה תועלת לאדם מעקירתו מכל סיבה שתהיה - אין בכך שום איסור, ומותר לעקור את האילן גם לכתחילה.

טעם נוסף לאיסור עקירת אילן פרי
אמנם בגמ' שם מבואר שיש בהשחתת אילן פרי יותר מכל בל תשחית. שרב חנינא שם אמר, שבנו נפטר בדמי ימיו - בגלל שקצץ שלא כדין עץ תאנה. והרי ברור שלא מגיע עונש מיתה - ואפילו לא בדיני שמים, למי שעבר בשגגה על הלאו של בל תשחית. ובפרט שהרי הרמב"ם כתב, שאפילו אם היה קוצץ במזיד שלא כדין, היה נענש רק במלקות, א"כ כל שכן כשעבר על כך בשגגה - שלא מגיע לו עונש מיתה, ואפילו לא בדיני שמים. ולמדו מזה רבותינו, [ביתר הרחבה בשו"ת האחרונים, ובספרי הקבלה] שמלבד איסור התורה של "בל תשחית", ישנה סכנה גדולה לקצוץ אילן שעושה פירות.
וביארו זאת, בגלל שנשמות רבות של נפטרים, ולפעמים אפילו של צדיקים, מגולגלים בענפי האילן שעושה פירות, עד הזמן שבו נגמר עונשם ותיקונם. לפיכך כאשר קוצצים אילן זה קודם זמנו, מונעים בכך מנשמות אלו להגיע לתיקונן, כי הפסיקו להן את חיותן מהאילן באמצע זמן התיקון. וממילא נשמות אלו יצטרכו עתה לחפש להן אילן אחר שעושה פירות כדי להתגלגל בו. ויתכן שבזמן הזה עד שימצאו את התחליף, ועד שיאשרו להן ביה"ד שבשמים להתגלגל באילן אחר, יענשו נשמות עשוקות אלו בחומרה נוספת ע"י מלאכי החבלה הנמצאים בחלל העולם, ושוחרים לטרף וכו'. לכן נשמות אלו שנעקרו מחמת קוצץ האילן ממקום חיותן – פוגעות ומזיקות לאותו אדם שגרם להן להתגלגל ולהיענש שנית. ואופן פגיעתן בקוצץ היא – סכנת נפשות כפשוטו לעוקר האילן, וכשם שקרה לבנו של רב חנינא.
לפיכך מבואר בתשובות רבותינו האחרונים, שמטעם הסכנה החמירו מאד שלא לקצוץ אילן שעושה פירות, ובפרט כאשר המטרה הינה לצורך רווח כספי בלבד. אא"כ הדבר ייעשה באופן שיתבאר להלן. ואע"פ שאם סיבת האיסור היתה רק בגלל האיסור של "בל תשחית" כבר התבאר לעיל, שלדעת הרמב"ם, הרא"ש, והט"ז, בכל מקום שישנה תועלת לקוצץ, ואפילו שהרווח הינו ממוני בלבד, מותר גם לכתחילה לקצוץ את האילן. אבל מהטעם השני - החמירו מאד רבותינו לאסור את קציצתו.

האם מותר לקצוץ רק ענפים מאותו אילן
לאור האמור נחלקו האחרונים, האם מותר לקצוץ רק חלק מענפי האילן מבלי לעקור את כל האילן. המתירים סוברים, שמכיון שיש עדיין יניקה וחיות לאילן, לכן גם הנשמות שהיו על ענפי העץ שנקצץ, יכולות עדיין להשאר על גזע העץ והענפים שנשארו עליו, ולא צריכות לחפש להן אילן אחר להתגלגל בו, ולא יזיקו לקוצץ. אולם האוסרים טוענים, שמכיון שיתכן שהמקום שעל גזע אותו עץ ועל ענפיו שנשארו, תפוס כבר ע"י נשמות אחרות, לכן למרות שהנשמות הינן רוחניות, ולכאורה דבר רוחני אינו מוגבל במקום גשמי, בכל זאת יתכן שגם במקרה זה הנשמות ששהו על הענפים שנקצצו יצטרכו עתה לחפש להן אילן אחר לשהות בו, ולכן הן יזיקו לגורם זאת להן.

ההוראה המעשית לגבי קציצת חלק מהענפים
והנה מובן מאליו, שאין לאף אדם שום ידיעה ברורה בדברים אלו, ורק הקב"ה יודע מהי האמת בנידון זה. לפיכך בדרך כלל ההנהגה היא, שאם אין צורך הכרחי בקציצת הענפים - אין לקוצצם. אולם המעוניינים לקוצצם לצורך מצוה כמו, לסכך עמם את הסוכה או כאשר הענפים נמצאים מעל סוכתו ופוסלים אותה. או אם הם מזיקים להולכי הרגל ברשות הרבים או אם הם נמצאים מול חלונו, ומאפילים לו את האור או שגורמים להבאת זבובים וציפורים וכדו'. במקרים אלו - מותר לסמוך על המקילים ולקוצצם. אלא שאם ניתן הדבר, רצוי שלכתחילה הקציצה תעשה ע"י גוי. אולם אם אין הכרח לקציצתם - נמנעים מלעשות זאת וחוששים לדעת האוסרים. ואע"פ שהאיסור הינו בגדר ספק בלבד, אבל קימ"ל שחמירא סכנתא מאיסורא.

ביאור צוואת רבי יהודה החסיד בנידון
כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד (בסי' מד) וז"ל: וכן אילן העושה פירות פעמיים בשנה [פי' - במקום פעם אחת כפי טבעם של שאר האילנות] - יש לקוצצו מיד - ואין להניחו כלל, ע"כ. ובסי' מה לאחריו כתב שם וז"ל: אילן העושה פירות - אין לקצוץ אותו, ע"כ. והקשו על כך האחרונים א - מה חידש רבי יהודה החסיד בצוואתו בסי' מה בזה שאסור לקצוץ אילן שעושה פירות, הרי זוהי גמ' מפורשת? ב - היות וגם הוא סובר שאסור לקצוץ אילן שעושה פירות, איך התיר וחייב בסי' מד לקצוץ מיד אילן שעושה פירות פעמיים בשנה. ולכאורה זה נגד דינא דגמ'?
וכמדומה שהביאור בצוואת רבי יהודה החסיד שהיה מבעלי התוס', וזכה כידוע לרוח הקודש, הינו - ע"פ הטעם השני שהתבאר לעיל. שלפי המבואר בספרי הקבלה שם אפשר שאם האילן עושה פירות פעמיים בשנה, זה מלמד אותנו שמגולגלים באילן זה נשמות משונות ומיחדות. ולולא הצוואה אולי היינו אומרים, שודאי זה מראה, שאלו נשמות של צדיקים גדולים, ודווקא בגלל גדלותם וזכותם הרבה של הנשמות שמגולגלות שם - האילן הזה עושה כל שנה יותר פירות. אולם לימדנו רבי יהודה החסיד שהמציאות הינה להיפך. וכפי שכתב שם בצוואתו (בסי' מג) גם ביחס לבעלי חיים וז"ל שם: פרה אשר תלד שני עגלים יחד [פי' - תאומים] או דבר אחר שאינו רגיל להיות כגון, תרנגולת שתלד שתי ביצים ביום אחד - צריך לשוחטם מיד, ע"כ.
ומבואר בזה לכאו’ שצדיקים או שאר בני אדם ישרים וכשרים, למרות שבגלל חטא מסוים קיבלו עונש להתגלגל באילן או בבעלי חיים זמן מסוים עד שיתוקנו ויזכו לגן עדן, אולם אותם אנשים לא ישנו את טבעו של עולם, וישאירו את האילן או את בעה"ח בו הם מגולגלים כטבעו של עולם. אבל אם רואים באילן או בבע"ח שינוי מטבעו של עולם, הפוך ממה שרצה הקב"ה שיונהג בעולמו, מלמד אותנו רבי יהודה החסיד, שמגולגלים בהם נשמות של רשעים ושאר כוחות הטומאה, שגם בחייהם עשו הכל בניגוד לרצונו של הקב"ה. ולכן במקרים אלו, דווקא משום סכנת חיים לכל הנמצא ליד האילן או הבע"ח המשונה הזה - עליו לאבדם מהעולם מיידית, כדי שנשמות רשעים אלו לא יזיקו לו ויקפחו את חייו.
נמצא שצוואת רבי יהודה החסיד לא רק שאינה סותרת את הגמ', אלא מקיימת ומסייעת לדינא דגמ'. ולכן כאשר העץ נוהג כטבעו של עולם – על זה כתוב בגמ' שאסור לקוצצו, כי הנשמות שמגולגלות בו יזיקו מחמת כך לקוצצם. ובנידון זה קציצת העץ - היא הסכנה. אולם אם העץ או הבע"ח משנים מטבעו של עולם בניגוד לרצון הקב"ה, נמצא שמגולגלים בהם רשעים שמעוניינים להזיק ולקפח את חיי כל מי שנמצא בסמיכות אליהם, ובמקרה זה קציצת העץ - היא הצלת חייו של הקוצץ, ובאופן הזה גם למבואר בגמ' חייבים לקוצצם.

מעשה שהיה ראיה לצוואת ר"י החסיד
וכראיה לביאור הזה, עיין בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג, יו"ד סי' רלד, באמצע התשובה) שכתב שם, שהגיע לפניו יהודי מעירו שהיה יר"ש וסיפר לו, שגודל בשדהו אילן שעושה פירות פעמיים בשנה, והורה לו לעוקרו מיידית ע"פ צוואת רבי יהודה החסיד. אלא שהשואל התרשל מלעשות זאת, וכעבור זמן קצר מתו השואל וכל בני משפחתו שגרו שם, ונשאר לו בן יחיד שלמד באותו הזמן בישיבה. וכשחזר הבן לביתו - הורה לו הרב - לעזוב מיד את ביתו ועיר מגוריו ולשוב לישיבתו. ואכן הבן שמע לו, ונשאר לבדו בחיים מכל בני משפחתו וע"ש.

האופן שמותר לקצוץ אילן פרי
לאור האמור, עקב חומרת הסכנה שקיימת בעקירת אילן שעושה פירות, הורו הפוסקים, שאפילו אם המטרה העיקרית של עקירת האילן הינה לצורך מצוה כגון, להשתמש באילן לצורך סוכתו או לעקרו כדי להשתמש במקום זה לבניית ישיבה, בהכנ"ס, מקוה וכדו', למרות שברור שבנידון זה לא שייך האיסור של "בל תשחית", כי הדבר נעשה לתועלת. בכל זאת התירו לעשות זאת לכתחילה, רק באופן שיבקש מגוי שיעקור את האילן. ואפילו אם היהודי משלם לו על כך, צריך שיאמר מראש לגוי, שאיננו עובד כפועל שלו או כשליחו, אלא עושה זאת על דעת עצמו, שבאופן הזה אין מלאכת הגוי מתייחסת כאילו היהודי עשאה כמבואר בספר מחנה אפרים בהל' שלוחין ושותפים (סי' יא), ועיין עוד בשו"ת הר צבי (או"ח, ח"ב, ססי' קד).
כמו כן הגוי העוקר יעקור את האילן עם גוש אדמה שדבוק לשורשיו, שיש בו כמות אדמה שמספיקה להמשיך את חיות האילן, ולאחר מכן יטע הגוי שנית את האילן עם גוש האדמה שמחובר לו במקום אחר. ואם האילן הינו גדול במיוחד, יעקרנו ממקומו באמצעות טרקטור שנוהג בו גוי, יחד עם האדמה שהאילן יונק ממנה את חיותו, וישתלנו הגוי במקום אחר. כך שבאופן הזה האילן שנעקר לא הפסיק מעולם את חיותו, והיות ואין כאן מעשה של השחתת האילן שלא לצורך, אלא נטיעתו במקום אחר, לכן אפילו אם עושה זאת לצורך הרווחת ממון בלבד - הדבר מותר ואין חשש לנזקי הנשמות שמגולגלות בו, כי הרי נשמות מגולגלות אלו - לא הפסיקו באף זמן את חיותן ותיקונן, אלא עברו מקום ונשתלו כעת בשדה אחרת. ואם למרות זאת הנשמות יזיקו לעוקרן, הרי באופן הזה הן יזיקו לגוי העוקר בלבד. כי התבאר לעיל, שמראש הותנה עמו, שעושה זאת על דעתו ואינו משמש כפועלו וכשליחו של היהודי, למרות שקיבל ממנו כסף על כך.

ביאור הסעיף הנוסף בצוואת ר"י החסיד
לאור האמור ניתן לבאר את האמור בצוואת רבי יהודה החסיד (סי' מה) שאסור לקצוץ אילן שעושה פירות. שהקשו עליו, הרי איסור זה כבר כתוב בגמ', ומה צריך לצוות על כך. שאולי כוונתו היא, שאפילו באותם המקרים שאין איסור השחתה, ומדינא דגמ' מותר להשחית את העץ כגון, אם עושה להרוויח יותר כסף. או כדי לבנות בית, וכ"ש כמה בתים באדמה שגדלים שם עצי הפרי, בכל זאת בגלל הסיבה השניה של הנשמות שהתגלגלו בעצים אלו, אין לקצוץ עצים אלו. אולם אם הקציצה תעשה באופנים שהתבארו לעיל דהיינו, ע"י גוי ועם הקרקע שהאילן יונק ממנו, וישתלו אח"כ את העץ במקום אחר, אז באותם המקרים שאין בקציצת האילן איסור של "בל תשחית" - יהיה מותר לעשות כך. אולם ברור הדבר, שבמקרים שמדינא דגמ' יש איסור השחתה - אסור לקצוץ את האילן גם ע"י גוי ושאר הפתרונות שנכתבו.

מסקנת התשובות לשלושת השאלות שנשאלו
נמצאנו למדים למסקנה בנידון שלושת השאלות שבנידון דנן. מכיון שהתבאר שאין במקרים אלו איסור של "בל תשחית", לכן יהיה מותר באופנים שנכתבו לעיל לקצוץ את האילן.
כמו כן ביחס לשתי השאלות הראשונות, כשהאילן מזיק לבני רה"ר או לצורך סכך או כשמזיק לאדם מסוים, מכיון שמטרת קציצת האילן שם הינה לצורך מצוה, והמצוה תעשה ע"י עקירת האילן, א"כ הזכות הזאת של גרימת המצווה ע"י קציצת האילן - היא עצמה תועיל לנשמות שהיו מגולגלים באילן לתקן את חטאם, ומחמת כך לא יצטרכו להתגלגל שנית. וכן ע"י עקירת האילן, אם ללא עקירתו לא היה ניתן לבנות שם בהכנ"ס, מקוה וכדו', הזכות הזאת - תשמור על הקוצץ להינצל מכל פגע.
צורת התפילה הרצויה לעורר רחמי שמים בזה"ז
כתוב בהפטרת פ' פנחס שמקורה במלכים א (יט, טו) [בדרך כלל לא יוצא לקרוא אותה, וגם השנה לא, כיון שפ’ פנחס חלה בתוך ג’ השבועות של ימי בין המצרים] "ויאמר ה' אליו [לאליהו הנביא] שוב לדרכך – מדברה – דמשק וכו'. ובפסוק שאחריו נאמר לו הציווי, שימשח את אלישע הנביא להיות במקומו נביא לישראל. וכתב שם הרד"ק ע"פ המבואר בילקוט שמעוני שם (פ' יט, אותיות ט-י, רמז סוף ריז-ריח) שהקב"ה אמר לאליהו, שאינו יכול לשמוע יותר את דבריו, כי הינו מקטרג על בניו, ולכן ימשח את אלישע הנביא במקומו.
ולכאורה מהראוי להבין, הרי אליהו אמר דברים נכונים, ולמה הוסרה ממנו הנבואה ונמסרה לאלישע?
באיזה אופן רוצה הקב"ה שנתפלל לפניו
אלא שכתוב שם בילקוט שמעוני [בתוספת ביאור] שאע"פ שאליהו צדק בכל דבריו בתארו לאשורו את מצב ישראל שבאותו הדור, אולם למרות זאת טען לו הקב"ה, שהיות וכל יהודי ואפילו החוטא הגדול, נשאר עדיין בגדר בנו ואהובו של הקב"ה, אע"פ שודאי מגיע לו עונש על חטאיו. ממילא כשם שכל אבא רוצה לשמוע רק דברים טובים על בניו – כך גם רצונו של הקב"ה לשמוע מכל אחד מאיתנו דברים טובים על בניו יהודיים, וכל שכן שלא לדבר עליהם לשון הרע.
אולם מאחר ואסור לשקר, והרי לא ניתן לומר על החוטא ובפרט כשהוא מזיד שהוא צדיק או אדם ישר וכו'. לפיכך כתוב שם בילקוט שמעוני, שאמר הקב"ה לאליהו, היית צריך לומר לפני באופן הזה, שהיות וכל היהודים הינם בנים לשלושת אבותינו הקדושים שעשו רצונך בעולמך, וכמו כן הם צאצאי דור מקבלי התורה בהר סיני, שהיו היחידים מכל אומות העולם – שהסכימו מרצונם לקבל את התורה, בזכות זה תחוס ותרחם עלינו, ותצילינו מכל צרה ויגון במהרה.
כיצד סינגר וביקש גדעון ישועה מה'
והנה דברים דומים טען גם גדעון בצעירותו לפני מלאך ה' כמבואר בספר שופטים (ו, יג), וכפי שכתב שם הרד"ק על פי דברי הילקוט שמעוני שם (רמז, ס) שלמרות שבדורו רוב המוחלט של העם [למעט שלוש מאות איש] עבדו עבודה זרה, ובראשם אביו של גדעון שהיה ראש לכמרים שעבדו לע"ז. וגם גדעון עצמו היה צעיר, ולא היה עדיין תלמיד חכם, בכל זאת מכיון שאמר למלאך ה' סנגוריה על כלל ישראל, מבלי לומר שום מילה רעה על אף יהודי – זכה שהקב"ה מיד ניגלה אליו באופן ישיר ללא המלאך – ונעתר לתפילתו ובקשתו.
והנה מהות תפילתו של גדעון היתה, שהיות ואתמול בלילה היה ליל הסדר, ואביו סיפר לו על יציאת מצרים והניסים הרבים שעשה הקב"ה לבני ישראל באותו הדור. לפיכך הוא מבקש מהקב"ה, שאם אבותינו שיצאו ממצרים היו צדיקים – אז בזכותם יעשה להם ה' גם כן ניסים שינצלו מהשעבוד של מדין. ואם יוצאי מצרים היו רשעים, ולמרות זאת ריחם עליהם ה' ועשה להם בחינם ניסים גדולים – שגם לדורו יעשה הקב"ה ניסים בחינם.
ואכן לתפילה ובקשה כזאת נעתר הקב"ה מיד, ומינה מיד את גדעון לשופט על ישראל, וכעבור מספר ימים עשה לו יחד עם שלוש מאות הצדיקים היחידים בדורו שלא עבדו עבודה זרה, ניסים על טבעיים, והכניעו את מדין למשך ארבעים שנה עד מותו של גדעון שופט ישראל. וע"ש בנביא את השתלשלות הדברים בהרחבה.
החיוב המוטל על כל אחד בזמנינו לזעוק ולהתפלל לקב"ה
נמצאנו למדים מכאן גם לדורנו, ובפרט במצב הקשה המיוחד שקיים כעת בארץ ישראל, שיש לנו מלחמה של ממש הן מבית על כל לומדי התורה, וההולכים בדרכיה בדרך המסורה לנו מדור דור. והן מבחוץ כששונאי ישראל ובראשם הערבים והמסייעים בידם, נלחמים בכל כוחם לשפוך את דמם של ישראל ר"ל. שכתוב ברמב"ם (פ"א מתענית, הל' ב-ג) שבמצב חמור כזה – כל אחד מישראל מחויב לזעוק ולהתפלל תמיד לקב"ה עד שיושיענו. ומאחר ולמדנו מתפילת גדעון, ומתביעת הקב"ה מאליהו הנביא כיצד הנוסח הראוי להתפלל לקב"ה, שבאופן הזה אוהב הקב"ה את תפילותינו, וקרוב יותר להושיענו כשנתפלל כך, לפיכך כמדומה שבאופן כללי מהראוי שנתנסח בתפילותינו כעין האמור להלן.
דוגמא כללית לצורת התפילה הרצויה כעת לפני ה'
בתחילה נזכיר את זכותם של שלושת אבותינו הקדושים, וכן את זכויותיהם של שאר הצדיקים והתלמידי החכמים המופלגים שחיו בדורות עברו כמו: עשרת התנאים, הרוגי המלכות, וכן צדיקים מופלגים מהדורות שאחריהם שנפטרו כבר מהעולם, ועבדו בכל כוחם ובמסירות נפש את הבורא ית"ש, ונבקש שבזכות היותינו מצאצאיהם וממשיכים בדרכם, הקב"ה יחוס וירחם עלינו, ויציל במהרה את כלל ישראל, מכל צרה וצוקה. ובכלל זה יושיע את לומדי התורה ומשפחותיהם, מחזיקי לומדי התורה ומשפחתם, וכל ההולך בדרך התורה והמצוות כראוי, מכל העומדים למונעם מללמוד תורה, וללכת בדרכה.
שעלינו להפנים שמהות התפילה הרצויה, אפילו אם היא תאמר באופן קצר הינה, כאשר לא נזכיר בה שום קטרוג על אף יהודי, אלא נתעלם מהם וממעשיהם [אע"פ שראוי לבקש שהם יחזרו בתשובה במהרה], ונרבה בהזכרת הזכויות שיש לכלל ישראל, ובזכות אבותינו מדורות קודמים, שמחמת זכותם - גם עתה יושיענו ה' במהרה בכל הנצרך לנו ברוחניות ובגשמיות, ונזכה לראות במהרה את הגאולה השלימה.