מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

נזקים הנגרמים מענפי אילנות

הרב צבי שפיץ

בבא בתרא כה ע"ב

שאלה:
קבלן שבנה בנין משותף נטע עץ בחצר הבנין, או שועד הבית נטעו אותו בכניסת כלל הדיירים לבנין, ובמשך השנים ענפיו התפשטו, וכעת הם מאפילים על חלונו של דייר שגר בבנין הסמוך בקומה השלישית. ובנוסף לכך, עלי האילן שנופלים גורמים לכלוך רב, וסתימה במערכת הניקוז של הבנין הסמוך. וכדי לגזום את ענפי האילן בגובה הדרוש, דורש הגנן 800 ש"ח.
א. על מי מוטל החיוב לטפל בקציצת הענפים ולשאת בהוצאות. האם על הדייר שניזוק, שגר בבנין הסמוך, או על בעלי העץ שהם דיירי הבנין המשותף, דהיינו - קופת ועד הבית?
ב. מה הדין, אם ענפי האילן נוטים על מדרכה של רשות הרבים או ששורשי האילן גורמים להרמת רצפת רה"ר, ומפריעים להולכי הרגל ללכת שם, על מי מוטל החיוב לקצוץ אותם?
ג. מה הדין, אם ענפי האילן מזיקים לדייר באותו בנין משותף?
ד. ומה הדין במקרים אלו, אם ענפי האילן או שורשיו שייכים לדייר פרטי, שנטע את האילן בקרקע ששייכת לו בלבד?

תשובה:
א. בשאלה הראשונה והרביעית, אם האילן מזיק לדייר שגר בבנין סמוך - על הדייר הניזוק לבדו לטפל בקציצת ענפי האילן וניקוי העלים. ואם הוציא על זה כסף, הרי הוא על חשבונו.
ואין הניזוק רשאי לקצוץ את כל העץ [אפילו אם הוא אילן סרק], ללא קבלת רשות מבעלי העץ - רק את הענפים שמזיקים לו. אע"פ שע"י כך הוא יצטרך בעוד מספר חודשים לקצוץ שנית את הענפים שגדלו.(1)
ב. בשאלה השניה, אם הענפים מזיקים לבני רשות הרבים - על חברי ועד הבית שבבנין המשותף לטפל בהקדם בקציצת הענפים הנוטים לרשות הרבים. ואם הוציאו על זה כסף, הרי הוא על חשבון קופת ועד הבית.
ואם הועד לא מטפל בכך, או שאין באותו בנין ועד בית מאורגן וכדו', חל חיוב על כל דייר הגר באותו בנין משותף לקצוץ את ענפי האילן.
אם דייר הגר באותו בנין משותף קצץ את הענפים והוצרך להוציא הוצאות כספיות לשם כך, הוא יכול לגבותם מקופת ועד הבית. או שיחלק את ההוצאות בהתאם למספר הדיירים הגרים באותו בנין, ויחייב כל שכן לשלם לו את חלקו.(2)
ג. במקרה השלישי, שהענפים מזיקים לדייר שגר עמם באותו בנין משותף, על פי המנהג הנהוג בזמן הזה בבתים משותפים - יטפל בנזק הדייר הניזוק [או ועד הבית], ואם היו לו הוצאות כספיות בקציצת הענפים וכדו', יגבה זאת משאר הדיירים הגרים בבנין המשותף לפי חלקם, באופן שמבואר לעיל בסעי' ב'.(3)
ד. במקרים שפורטו לעיל, בנידון השאלה הרביעית שענפי האילן שמזיקים שייכים לאדם שגר בדירה עם חצר פרטית, ונטע מיוזמתו את העץ בחצירו. בין אם דירתו קיימת כיחידת דיור נפרדת, כגון וילה, קוטג' וכדו', ובין אם הוא גר בקומת קרקע באותו בנין משותף אלא שקנה את הקרקע הסמוכה לדירתו מהקבלן.
בין אם ענפי האילן מזיקים לדייר שגר בבנין הסמוך, ובין אם הם מזיקים לדייר שגר באותו בנין משותף – על הניזק לטפל בכך ולשאת בהוצאות. אבל אם ענפי האילן מזיקים להולכים ברשות הרבים – בעל האילן חייב לטפל בכך לבד.
ואם עלי האילן הפרטי או שורשיו סותמים את צינור הניקוז המשותף, מעיקר הדין עלות פתיחת הצינור מתחלקת באופן שווה בין כל הדיירים שמשתמשים בצינור ניקוז זה.
אולם לפנים משורת הדין ראוי במקרה כזה, שבעל האילן ישתתף יותר בפתיחת הצינור כפי הבנתו. ועיין במקורות. (4)

מקורות:
(1) נבאר בקצרה את עיקרי ההלכות: נאמר במשנה ב"ב (כה:) שרבי יוסי סובר שמותר לאדם לטעת אילן בחצירו, אע"פ שידוע שכעבור זמן יחדרו שורשי האילן לרשות שכנו ויגרמו לו נזק. ואם אח"כ ייגרם נזק לשכן הסמוך – על הניזק לבדו לטפל בכך. וכך נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנה, סעיף לב). וטעם ההיתר ביארו הראשונים (הרמב"ן בסוף קונטרס דינא דגרמי, ועוד מהראשונים. ועיין בנתיבות שם (ס"ק י"ח) תוספת ביאור), מאחר והנזק נוצר ע"י שורשים או ענפים שיבואו לעולם כעבור זמן, והיות וה"מזיקים" לא היו בעולם בזמן נטיעת האילן, אין הנוטע נחשב במעשהו כמזיק, ואפילו לא כמזיק בגרמא. כי מותר לכל אדם לעשות בתוך שלו שימושים שמקובל לעשות ברשות פרטית. ומוכח שם מהשו"ע (בסעיף כח) שאין כל הבדל אם המזיקים הם השורשים או הענפים וע"ש.
לפיכך, אע"פ ששורשי האילן נחשבים ממונו, ולכאו’ היה על בעל האילן לקצוץ את ממונו המזיק לאחרים, אולם חידש רבי יוסי, שמכיון שמותר לו לכתחילה לטעת עץ ברשותו, וזה חלק מהשימושים של בעל החצר, לפיכך אין זה נחשב ממון המזיק שצריך בעליו לשמור אותו שלא יזיק, אלא אדרבה הוא נחשב משתמש בממונו כדרכו. והיות והניזק יודע שאפשר שבמשך הזמן יטע שם שכנו עצים שיכולים להזיקו, א"כ על דעת כן נכנס לגור, שלא יוכל לעכב על בעל החצר מלהשתמש בחצירו בדרך המקובלת.
אמנם אם במשך הזמן יצמחו ענפים ושורשים שייווצרו ממילא מהעץ שנשתל בשעתו בהיתר, לרשותו של הניזק ויזיקו אותו – רשאי הניזק לקצוץ אותם, כי הם נכנסו לרשותו, וכל ניזק רשאי לסלק מרשותו מה שמזיק לו. אך לא יוכל לעקור את כל העץ כדי שלא יגדלו ענפים ויזיקו לו, כיון שמותר לבעל האילן לנטוע את עציו בחצירו, ואי אפשר לקחת ממנו את השימוש המקובל. ואע"פ שע"י כך יצטרך הניזק מידי כמה חודשים לטרוח ולקצוץ את ענפי האילנות שמזיקים לו. ועיין היטב בנתיבות (סי' קנה, ס"ק יח בביאורים).
(2) מבואר בגמ' ב"ב (ס.) שרבי ינאי חייב בעל אילן לקצוץ את ענפיו, כאשר הם הזיקו לבני רשות הרבים. ולכאורה לפי רבי יוסי היה מוטל על בני רה"ר לסלקו. ועל כורחנו ישנו חילוק בין אם יחיד ניזוק או בני רשות הרבים ניזוקים. שאם האילן מזיק לבני רה"ר, אפילו אם המזיק שתל את אילנו ברשות – עליו מוטל החיוב לסלק את היזקו, כמו שמבואר גם במשנה ב"ב (כד:) ובשו"ע (סי' קנה סעיף כב) לגבי אילן סרק או גורן שקדמו לעיר ומזיקים לבני רה"ר, שהיחיד נדחה מפני הרבים - ואפילו כשהיחיד עשה כדין וע"ש.
משא"כ אם יחיד או כמה יחידים ניזוקים – שם אמר רבי יוסי שעל הניזק לסלק את היזקו, כי בעל האילן אינו נחשב מזיק אחר שנטע את האילן ברשות.
(3) החלוקה של התשלומים בין השכנים, הינה זהה לכל ההוצאות שנעשות לצורך הבנין המשותף - ולכן על כל הדיירים להשתתף בהן בשווה. ואם דייר אחד טיפל בעצמו בהוצאות אלו ושילם זאת בשלב הראשון מכספו הפרטי, הוא רשאי לגבות משאר השכנים את חלקם, כדין שותף שפועל עבור ממון השותפות - שדינו כיורד ברשות, כמבואר בשו"ע (חו"מ, סי' קעח, סעיף ג) וע"ש.
(4) ונראה שישנו חילוק מהותי בין אם אילן ששייך לדיירי הבנין המשותף מזיק לאחד מדיירי אותו בנין, לבין אם האילן מזיק לשכנים מבנין סמוך או אם האילן שייך באופן פרטי לדייר מסוים, והוא מזיק לשאר השכנים הגרים באותו בנין. שאם האילן המשותף מזיק לאחד מהשותפים בבנין, יכול הניזק לטעון לשאר שותפיו: מכיון שהשתתפנו על דעת להועיל לצורכי השותפים, על השותפים מוטל להסיר רכוש משותף המזיק לאחד מהשכנים, כי ע"ד כן השתתפנו שהרכוש המשותף לא יזיק לאחד מהשותפים. ולכן דין זה קיים גם אם האילן הינו פרטי אלא שגדל על הקרקע המשותפת, שגם אז טוען השותף שניזוק, אי אפשר לקחת את הרכוש ששייך גם לי ולהזיק עמו אותי. ולכן על השותפים לעוקרו מהקרקע או לפחות להשתתף בשווה בהוצאות קציצת ענפיו או שורשיו שמזיקים לי.
ולכן אפילו לרבי יוסי שתמיד הניזק צריך להרחיק את עצמו, כאן מצד הלכות שותפים באותו ממון המזיק, רשאי כל שותף לתבוע להסיר את הממון שמזיק לו, שעל דעת כן לא השתתפו.
לעומת זאת, כאשר האילן מזיק לדיירים שגרים בבנין אחר שאינם שותפים בממון הזה, או כאשר האילן שייך לאדם פרטי וגדל בחצירו הפרטית, והוא מזיק לשאר הדיירים באותו בנין, במקרה כזה טוען בעל האילן, מכיון שנטעתי את האילן כדין ולא התחייבתי אליבא דרבי יוסי לשמור על הענפים שיבואו לעולם מאוחר יותר, שלא יזיקו לשאר השכנים או לדיירים מבנין אחר – על הניזק להרחיק את עצמו שלא יוזק. ועל השכנים הניזוקים לטפל בקציצת הענפים שמזיקים להם.
אמנם אם האילן מזיק לבני רשות הרבים – כבר נתבאר במקורות 2 שרבי ינאי חייב את בעל האילן לקצוץ את ענפיו אע"פ שנטע אותם בהיתר.