משמעות כפולה לימין ולשמאל
הרב דב קדרון
בבא בתרא כה ע"א
אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום.
אין אפשרות לאדם אחד לשאוף להיות מקצועי בשני העניינים: הרוחני והגשמי. המנורה רומזת לחכמה, כמו שכתוב: "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח), והשולחן רומז לפרנסה ומזונות, לכן המנורה עמדה במקדש בימין, "לב חכם לימינו" (קהלת י), כי החכמה נקראת ימין, והשולחן עמד בשמאל.
אמנם, כותב הבית הלוי (שמות יט, ה), שזה היה אופן עמידתם בעצמם בבית המקדש. אבל מנקודת המבט של האדם הנכנס להיכל הייתה המנורה בשמאלו והשולחן בימינו, וגם בזה יש רמז לכוונה הנכונה, כי הימין מסמל כוונה לשמה, ואילו השמאל מסמל כוונה שלא לשמה. ובעניין הכוונה יש הבדל בין העיסוק בתורה לעיסוק בפרנסה.
בלימוד התורה התירו ללמוד בהתחלה גם שלא לשמה, משום כבוד וכדומה, וכמו שאמרו (נזיר כ"ג) לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה. אבל האדם שעוסק בפרנסה מוכרח להתכוון מתחילתו לשם שמים, ואם יעסוק בענייני עולם הזה לשם תאוות עולם הזה לעולם לא יגיע לדרגה של לשם שמים ויישאר קשור לתאוות עולם הזה, כי רק בתורה יש ההבטחה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לכן בכניסה למקדש המנורה היא לשמאלו, לרמוז שבחכמה ובתורה יוכל להתחיל שלא לשמה, והשולחן נמצא לימינו לרמוז שצריך לצרף לו כוונה טובה לשם שמים כבר מתחילת העיסוק בפרנסה.
