טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלין – בצל הגינה
"ת"ש: מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלין, ואת החרדל מן הדבורים; טעמא דאיכא ירק, הא ליכא ירק סמיך! לא, כי ליכא ירק נמי לא סמיך, והא קמ"ל, דהני קשו אהדדי" (בבא בתרא, יח ע"א).
פירוש: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מרחיקין את המשרה (מים ששורים בהם פשתן) מן הירק, ומרחיקין את הכרישין (כרתי) מן הבצלין, ומרחיקים את החרדל מן הדבורים. ונדייק מכאן: טעמא דאיכא [הטעם דווקא שיש שם] ירק, הא ליכא [הרי אם אין] ירק סמיך [סומך] משרה אם רוצה הוא בכך! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] ירק נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך], והא קא משמע לן [ודבר זה השמיע לנו], דהני קשו אהדדי [שדברים אלה מזיקים זה לזה] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כרשה שם באנגלית: Leek שם מדעי: Allium porrum
שם נרדף במקורות: חציר, כרתי, כרישין, קפלוט
נושא מרכזי: כיצד מזיקה הכרשה לבצל?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הבצל הקש/י כאן.
לרשימת המאמרים העוסקים בכרישה/כרתי והקישוריות הקש/י כאן.
הבצל (Allium cepa) והכרשה (Allium porrum) נכללים באותו הסוג ולכן הדמיון הגנטי ביניהם מספיק כדי לאפשר הכלאה בין מינית. לאור העובדה שבצל וכרישה מואבקים על ידי חרקים הספרות החקלאית המודרנית ממליצה להפריד בין חלקות בפריחה (בשנה השנייה של הגידול) במרחק של לפחות 250 מטר. ההרחקה נועדה למנוע האבקה הדדית בין זנים שונים של בצל וכרישה. הצורך למנוע האבקה הדדית בחקלאות המודרנית נובע מהרצון לשמור את אחידות היבול ועמידתו בדרישות השוק. ייתכן וגם בתקופת חז"ל שיקול זה עמד בבסיס הצורך להרחיק את הכרישה מהבצל. תוצאות ההכלאה בין שני המינים תלויות בזנים שהיו מקובלים בעת העתיקה אך קשה לדעת מהם. אב המוצא של הכרישה הוא שום גבוה (Allium ampeloprasum) וממנו התקבלו הזנים הקיימים בתהליך ממושך והדרגתי.
מדברי המשנה משתמע שמדובר בנזק חד-סיטרי כלומר רק הכרשה מזיקה לבצל וכך פירש רע"ב (בבא בתרא, פ"ב מ"י): "ואת הכרישין - כרתי בלשון תלמוד. והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם". רע"ב פירש באופן כללי שהכרישין מזיקים לבצל מבלי לפרט מהו הנזק אך הרמב"ם הוסיף: "וכרשין, "אלכראת", והוא ממעט חריפות הבצל אם היה קרוב לו". ניסוח אחר נמצא במאירי: "וכרישים הם החציר בלשון המקרא ובלשון תלמוד כרתי וכן הוא בלשון ערבי והוא גורע מחום הבצלים כשהוא קרוב להם". לחלופין ייתכן שבן הכלאים של כרישה ובצל הניב זרעי בצל עקרים או בצלים חסרי איבר אגירה ("בצל") דומים לכרישה של ימינו.
בניגוד להנחיה הניתנת לחקלאים הרי שבמחקר מקובל לבצע הכלאות עם מינים וזני בר כדי להחדיר למיני התרבות גנים האחראים לעמידות בפני מזיקים, מחלות וגורמים אביוטיים. גנים אלו עשויים למזער או לבטל את השימוש בחומרי ריסוס. יתרה מזאת, העברה של מטבוליטים ומולקולות ריח חדשות למינים אכילים של הסוג Allium עשוייה להועיל לבריאות האדם.
כרשה צילם: Quadell שום גבוה צילמה: שרה גולד
מקורות עיקריים:
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
