מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו

הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים

בבא-בתרא כב ע"א

המשנה אומרת: "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות".

בגמרא מבררים מה כוונת המשנה:

"וקמא היכי סמיך?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: הבא לסמוך לא יסמוך אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
מתקיף לה רבא: והא "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו" קתני? [- משמע שמדובר בכתלים קיימים ולא בתכנון מראש של בניית כותל]
אלא אמר רבא: הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות ונפל, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
מאי טעמא? דדוושא דהכא מעלי להתם." [- הילוך האנשים מועיל לכותל, ואין לו רשות למנוע זאת]

לסיכום בבבלי מביאים שני הסברים, הראשון בשם רב יהודה, אבל מקשים עליו ודוחים אותו, והשני בשם רבא, והוא נשאר למסקנה.

כבר מתוך סוגיית הבבלי אפשר לשער שבירושלמי יופיע ההסבר של רב יהודה, מראשוני האמוראים, ולא של רבא, מאחרוני האמוראים. אגב, נראה שניתן לומר באופן כללי, שמאביי ורבא ואילך התלמוד הירושלמי כבר נחתם, ורק הבבלי ממשיך להתפתח.

אכן ההשערה ששיערנו נמצאת נכונה בסוגייתנו. בירושלמי אומרים כך (ה"ד):

"דבי רבי ינאי אמרין: בבאין ליישב עיר בתחילה היא מתניתא."

נראה שדבי רבי ינאי בירושלמי מסבירים את המשנה כמו שהסביר רב יהודה בבבלי, שהמשנה באה ללמד כמה יש להרחיק בין כתלי השכנים מלכתחילה. אמנם סגנון הבבלי הוא יותר פרטי – "הבא לסמוך" וכו', וסגנון הירושלמי כללי – "בבאין ליישב עיר", אבל העיקרון זהה.

כאמור, בבבלי הקשוו על הסבר זה, שהוא לא נראה מתאים ללשון המשנה, שלכאורה עוסקת בכותל כבר קיים – "מי שיה כותלו סמוך" וכו'.

ונראה שהסבר המשנה לשיטת רב יהודה בבבלי ודבי רבי ינאי בירושלמי הוא שהביטוי "מי שהיה כתלו סמוך לכותלו של חבירו" מדבר על מצב שהוא בכח, ואינו יצא עדיין אל הפועל. מדובר כאן על מי שאמור לבנות את כותלו בסמוך לכותל חבירו.

בירושלמי כך מבינים. בתלמוד הירושלמי, גם דבר שנמצא בעולם המחשבה, ממעל לעולם המעשה, נחשב קיים ובעל חשיבות, ולכן הירושלמי יכול לפרש "מי שהיה כותלו" על אדם שצריך לבנות את כותלו שם. במחשבה יש כאן כותל.

הרב זצ"ל כותב (אורות הקדש ח"ג, עמ' רפח):

"בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל, כדברי התוספות בפרק קדשי קדשים, שעיקר קדושת ארץ ישראל היא מפני קדושת בית המקדש, מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף שהן שוממין."

לפי דרך מחשבה זו, ניתן לומר גם על בנין כותל שבאים לבנותו "היה כותלו סמוך לכותל חבירו".