אחריות ביחסי שכנות (1)

מאי טעמא? במחשבה נוספת

תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר

בבא בתרא יז ע"ב
 

נושא:
מתחילים פרק חדש בנושא נזקי שכנים. סוגית הפתיחה מפגישה אותנו עם תורת אביי ורבא ומלמדת על מושגי יסוד לגבי אחריות ביחסי שכנות.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי מחלוקת אביי ורבא ?

הסבר בדרך תג"ל:
נחלקו אביי ורבא אם מותר לאדם לחפור סמוך לגבול עם שכנו, כשאין כרגע בור בצד השני. אביי מתיר ורבא אוסר.
הסוגיה מסבירה שאביי סובר "...בעידנא דסמיך ליתא לבור". זאת אומרת שאביי מבין שהיחס בין שכנים הוא "שלי שלי ושלך שלך", כל אחד בפני עצמו. המחויבות שיש כלפי השכן היא רק לא להזיק לו. אם יש דבר אצל השכן שניזוק מחפירה שלי- אז אסור. אם אין שם דבר הניזק- אז מותר. תורת נזק מתווכת בין שכנים, בדומה לכל שני בני אדם. אין זיקה מיוחדת בין שכנים לעומת בני אדם אחרים.
רבא סובר שלכל אחד יש זכות לחפור בור בשטח שלו. וגם- כל אחד צריך לכבד את זכותו של השני לחפור ולהרחיק את הבור שלו משטחו של השכן. לפי רבא, יוצא שלכל אחד יש רשות או שעבוד על השטח שבבעלותו הפרטית של השכן . בעצם, בשלשה טפחים הסמוכים למצר- השכנים הן שותפים, אחד הוא בעלים, בעל הקנין על השטח; והשני - השטח נמצא ברשותו לענין שיכול לעכב את הבעלים מלחפור שם. השכנות נותנת לכל אחד זיקה מסוימת לשטח של האחר.
לכן לפי רבא כל אחד צריך להרחיק את חפירתו מן הגבול ביניהם.

מה אתה חושב?
איך דעת אביי שסומך למיצר מתיישבת עם הפירוש שלו במשנה: "בכותל בורו שנינו"?