מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

השתתפות השכנים בתיקון צינור ניקוז

הרב צבי שפיץ

בבא מציעא קח ע"א

שאלה:
כיצד מחלקים הדיירים ביניהם תשלום עבור פתיחת צינור הניקוז של מי השופכים כאשר הוא נסתם, או עבור תיקונו במקרה הצורך?

תשובה:
א. מדין תורה חייבים להשתתף בתיקון - רק השכנים הנהנים מתיקון הצינור או מפתיחתו כאשר הוא נסתם. ואם למשל נסתם הצינור בין הקומה הראשונה לשניה - מדין תורה פטור בעל הקומה הראשונה להשתתף בתיקון, כי לו אין צורך בתיקון.(1)
ב. בזמן הזה נהוג שכל הדיירים המשתמשים באותו צינור ניקוז – משתתפים באופן שווה בתיקונו, כולל הדיירים שאינם זקוקים לתיקון. ואם הצינור נסתם בין הקומה הראשונה לשניה, גם הדייר בקומה הראשונה ישתתף בהוצאות התיקון.
אולם דייר שגר באותה עמודה, וחיבר לעצמו צינור ניקוז חדש – פטור מלהשתתף עמם בתיקון, ודינו כמבואר בסעיף הבא.
ג. דיירים הגרים באותה כניסה ומשתמשים בצינור ניקוז אחר כגון, שגרים בעמודה השניה שבכניסה, וכל שכן דיירים הגרים בכניסה אחרת - פטורים מלהשתתף בתיקון למרות שכולם שותפים באותה קופת ועד הבית.
אם הקלקול אירע בצינור הראשי הנמצא בקרקע, שאליו מתנקזים כל צינורות הבנין [המכונה – מנעול], כל הדיירים חייבים להשתתף בתיקון. (2)
ד. אם נהגו באותו בנין במקרה דומה [כאשר התקלקל צינור הניקוז ששייך לעמודה אחת] לגבות את התשלום מקופת הועד המשותפת, או שהתקבלה החלטה באסיפת הדיירים להתנהג באופן הזה מכאן ולהבא – יגבו את התשלום מקופת הועד המשותפת לכל הדיירים. (3)
ה. כאשר גר שוכר בדירה, עבור פתיחת הצינור מלכלוך- חייב לשלם שוכר הדירה שגר באותו הזמן בבנין ונהנה מפתיחת הצינור מכאן ולהבא. אולם אם מחליפים את הצינור הישן בצינור חדש או שמחליפים חלק מהצינור או מלחימים אותו וכדומה – התשלום עבור חלקי הצינור החדש חלים על בעל הדירה בלבד ולא על השוכר.(4)
ו. אם נסתם צינור ניקוז המשמש רק דייר אחד, והסתימה היתה בקטע שבין דירתו לצינור המשותף – מי שגר באותה דירה ישלם זאת לבדו.
אולם אם מומחה אומר שהסתימה שם נגרמה מפסולת שהצטברה בצינור המשותף – כל הדיירים המשתמשים באותו צינור משותף ישתתפו בפתיחתו.(5)
ז. אם נסדק הצינור שמביא מים רק לדירה אחת - לפני שעון המים הפרטי שלו. מאחר והסדק שנעשה בצינור הינו לאחר המונה הכללי של כל דיירי הבנין, כך שהעירייה מחייבת את כל דיירי הבנין עבור המים שזורמים משם לשוא, לכן במקרה זה, כל הדיירים צריכים להשתתף בתיקונו - כי כולם צריכים ונהנים מתיקונו - כדי שלא יתחייבו עבור המים הזורמים משם לשוא. ואע"פ שלאחר תיקון הצינור, המים שיעברו דרכו יגיעו לדירה אחת בלבד.

מקורות:
(1) מבואר בגמ' ב"מ (קח.) ובשו"ע (חו"מ סי' קסא, סעיף ו) לגבי חמש חצירות השופכות מים שאינם נקיים לצינור ניקוז אחד ונסתם הצינור, שחיוב ההשתתפות בתיקונו חל רק על מי שנהנה מתיקון הצינור, ולא על כל מי שמשתמש בצינור. לפיכך, אם נסתם הצינור ליד החצר התחתונה, וכתוצאה מכך עולים המים בחזרה גם לשאר החצרות, משתתפים כל בעלי החצרות בתיקונו, מכיון שכולם נהנים מתיקונו. אולם אם הצינור נסתם ליד החצר העליונה – רק בעל החצר העליונה ישלם עבור תיקונו, כי לו בלבד נגרמת ההנאה מתיקונו, ואילו לאחרים לא מפריע הדבר שהצינור ישאר סתום.
והוא הדין בנידון דנן, אם נסתם צינור הניקוז בין הקומה הראשונה לשניה, מדין תורה בעל הדירה התחתונה היה צריך להיות פטור מתיקונו, כי לא נגרמת לו כל הנאה מתיקון הצינור.
אולם נהגו בזמן הזה בבתים משותפים - שכל הדיירים המשתמשים באותו צינור ניקוז משתתפים בשווה בעלות התיקון ואפילו אותם דיירים שאין להם כל הנאה מהתיקון. נמצא שעל דעת מנהג זה המחייב לשלם הם השתתפו מתחילה בעת קניית הדירה.
טעם המנהג שכל המשתמשים בצינור ניקוז משתפים בתיקונו
מלבד זאת בזמן הזה ישנם טעמים נוספים, שגם על פי דין תורה אפשר לחייב ברוב המקרים לשלם, את כל המשתמשים באותו צינור ניקוז. מכיון שהמומחים טוענים, שסתימה בחלק מצינור הניקוז, יוצרת הצטברות של גזים בתוך הצינור, שגורם לריחות לא נעימים גם לדיירים הגרים מתחת למקום הסתימה. כמו כן, ברוב הבתים צינור הניקוז המשותף עולה עד הגג ושם הוא פתוח. והדבר נעשה כדי לאפשר במקרה של סתימה, להחדיר מהגג ברזל כדי לפתוח את הצינור, מבלי שיצטרכו לשבור לשם כך מרצפות או קירות בדירות וכו'. וכן כדי לאפשר לגזים ולריחות שאינם נעימים לצאת דרך שם. נמצא שגם הדייר התחתון זקוק לפתיחת הצינור עד הגג.
ואע"פ שאולי היה מספיק לדייר זה אם היו חותכים את הצינור מעל דירתו, אולם מאחר והוא השתתף בקניית הדירה עם שאר הדיירים, והקניה הרי היתה באופן שיש לכולם צינור משותף, לפיכך אין הוא רשאי לחתוך את הצינור ולהזיק להם. כך שבעל כרחו הוא צריך להשאיר את הצינור בשלימותו, וא"כ במציאות הזאת נשאר הדין, שגם הוא צריך להשתתף בתיקונו, הן מצד המנהג, והן מהסיבות שנאמרו לעיל.
הטעם ששאר דיירי הבנין פטורים מתיקונו
לעומת זאת, הדיירים המשתמשים בצינור ניקוז אחר, אפילו אלו שגרים באותה כניסה בעמודה שונה. או אפילו אם גרים באותה עמודה, אלא שחיברו לעצמם צינור ניקוז עבורם בלבד, מכיון שאין להם כל הנאה מתיקון הצינור, וגם אין מנהג קבוע הנהוג בכל הבתים המשותפים שיגבו מקופת הועד המשותפת – לפיכך הולכים אחר דין תורה, שהם פטורים מלהשתתף בתיקון. אא"כ התקלקל הצינור הראשי שאליו מתנקזים כל הצינורות המשותפים, שאז מכיון שכולם נהנים מהתיקון - כולם משתתפים באופן שווה בהוצאות התיקון.
החילוק בין תיקון צינור ניקוז לתיקון הגג
ונראה להוסיף, שאע"פ שבנידון הגמ' לא היתה בעלות ממונית על הצינור לאף אחד מבעלי החצרות, משא"כ בזמן הזה שכל הצינורות המשותפים הינם לכאורה בבעלות של כל הדיירים, וא"כ לכאו’ היה מקום לחייב את כולם להשתתף בתיקון הצינור. וכמו כן היה מקום לדמות את הנידון שלנו להוצאות עבור זיפות וסיוד הגג, ששם כל הדיירים משתתפים בהוצאות, אע"פ שהנהנים העיקריים הם הדירות העליונות.
אולם יש לחלק בין המקרים, שלגבי ההוצאות לאחזקת הגג המשותף, שם גם דיירי הקומות התחתונות משתמשים בגג לצורך דודי השמש שלהם. וכמו כן, אם יהיו סדקים בגג, הרי הגשם יכול במשך הזמן לחדור דרך קירות הבנין ולהגיע גם לדירות התחתונות. וכן, אם ירצו לבנות על הגג קומה נוספת, כל הדיירים יקבלו תשלום עבור חלקם בגג. נמצא אם כן, שלכל הדיירים יש השתמשות בגג, וגם צורך במידה מסוימת לתקנו כדי שלא יחדרו ממנו מים לדירתם, אע"פ שלמעשה הנהנים העיקרים ממנו הם הדיירים העליונים. ובנוסף לכך, וזהו הטעם העיקרי שמחייב את כל הדיירים לשלם בזמן הזה באופן שווה באחזקת תיקון הגג הוא, מאחר שלגבי תיקון הגג ואחזקתו - ישנו מנהג ידוע המוסכם בכל המקומות והאיזורים - שכל הדיירים משתתפים בהוצאות אחזקת הגג – ולכן מחייבים בזמן הזה את כל הדיירים להשתתף באחזקתו.
משא"כ לגבי צינורות הניקוז, שם הרי גם אם ירצו הדיירים הגרים בכניסה השניה או הגרים בעמודה השניה שבאותה כניסה להשתמש בצינור שנסתם – לא יוכלו לעשות זאת בשום אופן, כי דירתם אינה מחוברת לצינור הזה, נמצא שאין להם כל תועלת מהעובדה שהצינור פתוח או סתום.
כמו כן נראה לענ"ד טעם נוסף שהנידונים חלוקים במהותם. כי גם מבחינה ממונית צינור הניקוז המשמש צד אחד שבבנין, שייך רק לדיירים המשתמשים בו, ואין לשאר דיירי הבנין כל זיקה ממונית אליו, למרות שהוא נמצא מעל הקרקע המשותפת. כי הקבלן שמכר דירה שכוללת מטבח, ואמבטיה וכו', הרי חייב לתת לדירה אפשרות שהמים יצאו משם לניקוז, כי אם המים ישארו בדירה – לא יהיו האמבטיה והמטבח ראויים לשימוש. נמצא שצינור הניקוז הוא חלק בלתי נפרד ממרכיבי הדירה הפרטית, כמו האריחים של הדירה, שהם ודאי רכושו הפרטי של בעל הדירה, ולא נחשבים רכוש משותף למרות היותם מעל הקרקע המשותפת.
ואפילו אם ירצו שכנים מהעמודה השניה שבבנין, להתחבר לצינור ניקוז שנועד עבור העמודה הראשונה או שנועד לדירה מסוימת, יוכלו המשתמשים בצינור לעכב עליהם בטענה שזה רכוש פרטי ולא רכוש משותף. ורק מאחר שישנו צורך לכמה שכנים הגרים באותו צד לצינור כזה, חיבר אותם הקבלן לצינור אחד משותף אשר הינו חלק בלתי נפרד ממרכיבי דירתם הפרטית. ולכן פשיטא שאין לשאר דיירי הבנין שותפות ממונית בצינור הזה. וממילא אם הוא נסתם - רק בעלי אותו צינור חייבים בפתיחתו ובתיקונו. משא"כ הגג הינו רכוש ממוני משותף ששייך לכל הדיירים בעלי הדירות שבבנין עבור השימושים המקובלים.
(3) למרות האמור לעיל, אם החליטו כל הדיירים בבנין משותף, שבכל מקרה של סתימה או החלפת חלק מצינור ניקוז, יגבו את התשלום מכל הדיירים, נמצא שבבנין הזה על דעת כך השתתפו בעבר או שהסכימו מכאן ואילך להשתתף בתנאים אלו, וקימ"ל ששותפים יכולים להתנות ביניהם כל תנאי שבממון.
(4) פתיחת צינור ניקוז נועדה לצורך ההשתמשות, ומכיון שהשוכר הוא המשתמש בדירה והזקוק לפתיחתה, וכן במקרים רבים גם הפסולת שלו גרמה לסתימת הצינור, לכן חיוב התשלום עבור פתיחתו חל על השוכר בלבד ולא על המשכיר.
לעומת זאת, החלפת חלק מהצינור או כולו נחשב הדבר – כשהשבחת הנכס של המשכיר, שכעת יש לו צינור טוב יותר. לפיכך אם האינסטלטור פתח את הסתימה וגם החליף חלק מהצינור, יתחלקו המשכיר והשוכר בהוצאות התיקון בסכום שחויב כל דייר. כאשר המשכיר ישלם עבור שוויות החלקים שהוחלפו וחלק משכר העבודה עבור החלפתם, והשוכר ישלם עבור עלות פתיחת הצינור מהפסולת. אולם אם הקלקול נבע רק בגלל החלפת הצינור לצינור חדש או עבור תיקון הצינור הישן, במקרה זה רק המשכיר ישלם עבור כך.
(5) לאור האמור לעיל בסוף הערה 2 , עיי"ש.