וסד בסיד
הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
בבא-בתרא יט ע"א
המשנה הפותחת את פרק שני אומרת:
"לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו... אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד.
מרחיקין את הגפת ואת הזבל... מכותלו של חבירו שלשה טפחים או סד בסיד."
במשפט הראשון במשנה כתוב "וסד בסיד", ובמשפט השני - "או סד בסיד".
בשני התלמודים דנים האם גם בתחילת המשנה הכוונה היא כמו בהמשך המשנה - "או סד בסיד", או שהכוונה היא "וסד בסיד" - גם הרחקה וגם סיד.
בשני התלמודים מוכיחים מהסיפא של המשנה את פירוש הרישא, אבל נראה שהמסקנות הפוכות.
בבבלי שואלים:
"איבעיא להו: "וסד בסיד" תנן, או דילמא "או סד בסיד" תנן?"
ועונים:
"פשיטא ד"וסד בסיד" תנן, דאי סלקא דעתך ד"או סד בסיד" תנן, אם כן ליערבינהו וליתנינהו!"
זאת אומרת, מכך שבסיפא כתוב "או סד" וברישא "וסד", משמע שהמשנה רצתה להבדיל ביניהם.
אבל בבבלי דוחים, שאולי הפירוש גם ברישא כמו בסיפא, והמשנה חילקה את דבריה לשני חלקים מטעם אחר.
יש כאן קושיות ודיונים בראשונים על הבבלי, וניתן לעיין בהרחבת הדברים בקישור המצורף בסוף.
רוב הראשונים מבינים שמסקנת הבבלי היא כדבריו בתחילת הסוגיא, אפילו שאח"כ הבבלי ערער על ההחלטיות של ההוכחה שלו.
בירושלמי המסקנה הפוכה. לשון הירושלמי:
"אם סד בסיד כל שהוא, אם לא סד בסיד שלשה טפחים".
זאת אומרת שברישא הפירוש הוא או שלושה טפחים או סיד.
וההוכחה מהסיפא:
"מהדא: מרחיקין הגפת והזבל והמלח והסיד והסלעים מכותל חבירו שלשה טפחים או סד בסיד".
כלומר כיון שבסיפא מפורש "או", סימן שגם ברישא זו הכוונה. ממש הגיון הפוך מהבבלי, שהוכיח מהסיפא שפירוש הרישא שונה.
ונראה שההבדל הוא שבבבלי החשיבה היא חשיבה שנוטה להפריד בין דברים, ובירושלמי הנטיה היא לאחד. בירושלמי מבינים שהמשפט הראשון הוא הכלל והשני הוא פירוט שלו, ולכן מן הסתם בשניהם הדין שוה. לעומת זאת בבבלי מבינים שאלו שני משפטים שעוסקים בדברים שונים, ויש להבדיל ביניהם.
רואים כאן ביטוי לחשיבה הכוללת של הירושלמי והחשיבה המפרטת של הבבלי.
