מי אמר על עצמו שהוא חסיד?
הרב דב קדרון
בבא בתרא יז ע"א
באברהם, יצחק ויעקב, שנאמר עליהם "בכל, מכל, כל" – לא שלט היצר הרע.
תוספות (ד"ה שלשה) כותבים שלא ייתכן להבין עניין זה כפשוטו, שהרי כל מטרת האדם בעולם הזה היא להתמודד עם היצר הרע, ובלי התמודדות זאת אין לו עבור מה לקבל שכר, אלא הם מסבירים זאת על פי מה שדרשו (יומא לח,ב) על הפסוק (שמואל א ב, ט): "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר", שכיוון שעברו על אדם רוב שנותיו ולא חטא – שוב אינו חוטא, וכך היה עם אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, שכיוון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו דוחקים עצמם כל כך להתרחק מן העבירה, סייעם הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא שלט בהם יצר הרע.
על פי זה הסביר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (ימלא פי תהלתך תפילה) את תפילתו של דוד המלך ע"ה (תהלים פו, ב): "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי", ולכאורה תמוה, וכי דוד המלך התפאר בהיותו חסיד, והרי ידוע שדוד היה עניו, ואמר: "אנכי תולעת ולא איש", ואמר על עצמו שהוא עני ואביון.
אלא, מכיוון שהסבירו תוספות שלאחר שאדם עובד על עצמו, יש לו אפשרות לזכות לדרגה של "רגלי חסידיו ישמור", ייתכן שדוד המלך ע"ה ביקש "שמרה נפשי כי חסיד אני", על דרגה זו, כי הוא רצה שיסייע לו הקב"ה שלא ישלוט בו היצר הרע כלל, ואי אפשר לבקש "שמרה נפשי" אם הוא לא שמר את נפשו מלחטא, ולכן בעל כורחו הוצרך לטעון כי חסיד אני.
