מחאה כנגד היצר הרע / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא לח ע"ב
אמר רב זביד: פלניא גזלנא הוא - לא הויא מחאה, פלניא גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלנותא, ולמחר תבענא ליה בדינא - הויא מחאה.
לא פעם ניתן לשמוע בחבורת עובדי השם, את הטרוניא והמירמור על כך השיצר הרע עושה בהם שמות. מהתל בהם, ועושה ככל העולה על רוחו, משל היה בעל הבית. ואנחנו לא נדע מה נעשה. מה אכן יכולה להיות העצה ליהודי שעומד נבוך מול היצר הרע שלו?
תשובה, שהיא יסוד בכל היחס שלנו ליצר הרע, הביא רבי אלעזר מפאלטישאן בשם רבי יצחק מסקווירא (מופיע בספר מפי ספרים וסופרים, ג, עמ' ד).
הוא סיפר שפעם עבר רבי יצחק מסקווירא ליד קבוצה של אברכים עובדי השם, ששוחחו בענייני חסידות, ושמע שאחד מהם העיר בטרוניא: כיצד אפשר לדבר דיבורים נשגבים כל כך כשלא אוחזים במדריגה כזו?
עצר רבי יצחק ואמר להם על יסוד דברי הגמרא שלנו, לפיה יוצא שכאשר הבעלים מוחה בפני עדים שפלוני גזל את אדמתו, הרי שגם אם לא סילק את אותו הפלוני מן השדה, עדיין מועילה מחאה זו לכך שלא תועיל לגזלן חזקת ג' שנים בקרקע. הוא לא יוכל להיות בעל הבית על שדה זו, כל עוד קיימת המחאה.
לכן, כאשר יושבים יחד אברכים בצוותא חדא ומדברים דיבורים של עבודת השם, ומוחים אחד בפני השני על הגזל שגזל היצר הרע מהם, ועל כך שהוא מדמה את עצמו להיות בעל הבית, הרי מחאה זו גופא היא המונעת מן היצר הרע בעלות. הדבר הגרוע ביותר שיכול אדם לעשות בשעה הוא רואה את היצר הרע נכנס לתוך שדהו הנפשית, הוא שאננות.
נמחה, נדרוש, ולבסוף נקבל את שמגיע לנו: בעלות מליאה על השדה הנפשית שלנו, שבה נכריז "ה' הוא האלוקים".
