משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב
הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים
בבא-בתרא יד ע"ב
בבבלי כאן מפרטים מי כתב כל ספר בתנ"ך, אבל בירושלמי מובא רק מה משה כתב. לשון הירושלמי (סוטה סוף פרק חמישי):
"משה כתב חמשה ספרי תורה, וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם, וכתב ספרו של איוב".
(הערת אגב: בירושלמי תמיד אומרים "חמשה ספרי תורה" במקום המונח הבבלי "חמשה חומשי תורה".)
נתמקד בביטוי "פרשת בלעם", לעומת הביטוי הירושלמי "פרשת בלק ובלעם".
הבדל דומה יש גם במסכת ברכות (יב), שבבבלי אומרים שבקשו לקבוע את "פרשת בלק" בקריאת שמע, ובירושלמי אומרים שם כמו כאן – "פרשת בלק ובלעם".
הבדל דומה יש גם בעניין פורים. בבבלי: "שלחה אסתר לחכמים", ובירושלמי (בכמה הקשרים): "מרדכי ואסתר".
הרב קוק זצ"ל (אורות הקדש ב, תכג) אומר שבחו"ל רגילים במבט מפורד ובא"י במבט מאוחד. עיקרון זה בולט במיוחד כשמדובר בזוגיות שהיא בבחינת זכר ונקבה. בפנימיות התורה מובא שבלק ובלעם השלימו זה את זה. בלק היה קוסם, שזה תלוי במעשה, ובלעם היה נחש, שזה תלוי בהסתכלות ודיבור פה. וכשם שבצד של הקדושה הדברים מופיעים בזוגיות, בבחינת זכר ונקבה, כך גם לעומת זה בצד הטומאה (זוהר ג קיח).
לשון הגר"א (על תיקוני זוהר תיקון ע): "שני דרגין אינון, דיבור ומעשה, דכורא ונוקבא, משה ואהרן, וכן בסטרא דלהון בלעם בלק".
במקום אחר בזוהר (ג, קיב) מבואר שרק כאשר עם ישראל נמצא בא"י מותר לאדם לשמוח, כיון שכך מתחברת אשה עם בעלה (הקב"ה ושכינתו). ארץ ישראל היא המקום בו מופיע החיבור בין שמים וארץ, וחיבור זה מופיע בכל המערכות.
לאור דברים אלו מובן מדוע בבבלי נוקטים צד אחד, "בלק" בברכות ו"בלעם" כאן, ובירושלמי מופיעה הזוגיות שלהם.
