טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מקרני ראמים עד ביצי כנים – כינת האדם
"אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום. שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר: לויתן זה יצרת לשחק בו" (עבודה זרה ג ע"ב).
שם עברי: כינת האדם שם באנגלית: Louse שם מדעי: Pediculus humanus
שם נרדף במקורות: מאכולת, אינבא
נושא מרכזי: מה משמעות הביטוי ביצי כינים? הצעה ראשונית לפתרון הסתירה בין דברי חז"ל והידע המדעי.
לנושאים נוספים העוסקים בכינה - הקש\י כאן.
תקציר: המימרא שהקב"ה זן את כל העולם "מקרני ראמים עד ביצי כינים" עשוייה להתפרש כאמירה רעיונית שהקב"ה זן את כל העולם החל מהמין הקטן ביותר ועד הגדול ביותר. ביצי הכינים נבחרו כניגוד לקרני הראמים בגלל היותן קטנות במיוחד. תמיכה לפירוש זה הם דברי רש"י במקום המדגיש את גדלו של הראם: "קרני ראמים - חיה גדולה". ההנגדה של ביצים לעומת קרניים עשוייה להתפרש כרמז לכך שהקב"ה איננו זן רק את בעלי החיים עצמם אלא גם את חלקי גופם, או מבנים המתפתחים מהם, שאינם בעלי חיים במלוא מובן המילה.
למונח "ביצי כנים" יש גם משמעות הלכתית משום שהגמרא בשבת (קז ע"ב) מנסה להוכיח ממנו שכינים עשויות לפרות ולרבות בניגוד לדברי המתירים להרוג כינה בשבת. הגמרא שם מתרצת ומחלקת בין "ביצי כנים" לשאר מיני הכינים. רש"י מזהה את "ביצי כינים" העשויים להתרבות ככינת הראש. על פי תרגומו "ביצי כנים" הם "אינב"א" בארמית ו"לינטרי"ס" בלע"ז. האינב"א הוא שמה של כינת הראש כפי שניתן להסיק מדברי הגמרא במסכת נזיר (לט ע"א). לפי פירוש זה כיני הראש הם מין המתרבה ברבייה מינית.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הביטוי "מקרני ראמים ועד ביצי כנים" משמש לעיתים קרובות לתאור השגחת הקב"ה המקיפה את כל היקום ובמיוחד כאשר אנו עוסקים בשאלות פרנסה וביטחון. המשמעות הפשוטה של הביטוי מוסרית ואומרת שהקב"ה זן את כל ברואיו החל מהיצור הקטן ביותר ועד הגדול ביותר אך יש לה כפי שנראה להלן, לפחות לכאורה, גם השלכות הלכתיות. במאמר זה אעסוק בתאור הכינים ובאתגר שהם מציבים בפנינו להבנת האופן שבו חז"ל הכירו והתייחסו לעולם הטבע.
את הכנים אנו פוגשים לראשונה כאחת מעשר המכות בהן לקו המצרים: "ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים" (שמות פרק ח י"ג). ניתן לשער שהכנים המתוארות בפסוק "באדם ובבהמה" כוללות מינים שונים משום שמיני הכינים ספציפיים לפונדקאי ואף לאיזורים שונים בגופו. באדם אנו מבחינים בין כינת הראש, כינת הגוף וכינת הערווה ואילו בבהמות אנו מוצאים את כינת הבקר, כינת הצאן וכינת החמור. נראה שהמושג כינים רחב אף יותר וכולל גם מיני בעלי חיים קטנים כיתושים הנקראים אף הם כינים.
כינת הראש מלווה את האדם ומטרידה אותו כבר אלפי שנים ומעניין לגלות שגם המאבק המתנהל נגדה איננו חדש. במחקרים ארכיאולוגיים באתרים הסטוריים ואף פרה-היסטוריים נמצאו כיני ראש וכיני גוף. הכינים נמצאו בראשי מומיות ובשרידי בגדים. בחפירות בקומראן ומצדה נמצאו מסרקי עץ ושנהב ששימשו לפליית כינים ובין שיניהם כינים בשלבי התפתחות שונים. המסרקים דומים להפליא למסרקים בני זמננו וגם בהם השתמשו לשימוש כפול. צד אחד בעל שיניים בצפיפות נמוכה שימש ליישור השיער והתרת הקשרים והצד השני צפוף השיניים שימש לסילוק הכינים. נראה שהמסרקים בני 2,000 השנה היו יעילים ממסרקי הפלסטיק והמתכת בני זמננו משום ששיני העץ מחוספסות ואינן מאפשרות לכינים ולביצים להחליק עליהן תוך כדי סירוק. משערים שתפוצת הכינים הרבה במערות המסתור בתקופת המרד מלמדת על תנאי החיים הקשים ועל תנאי ההיגיינה הירודים. השוואת הכינים לכינת הראש בת זמננו מלמדת שלא חל שינוי במין זה במהלך אלפי השנים שתועדו במחקרים.
מהנאמר בסוגייתנו לא ניתן להסיק הרבה על זהותן ומאפייניהן של הכינים מלבד העובדה שהן קטנות וזאת אם נפרש שביצי הכינים נבחרו כניגוד לקרני הראמים בגלל היותן קטנות במיוחד. תמיכה לפירוש זה הם דברי רש"י במקום המדגיש את גדלו של הראם: "קרני ראמים - חיה גדולה" מחד גיסא ומאידך גיסא את קטנותן של "ביצי הכינים": "... ודקין הן". כלומר בניגוד לראם שהוא חיה גדולה עומדות הכינים הזעירות. ההנגדה של ביצים לעומת קרניים עשוייה להתפרש כרמז לכך שהקב"ה איננו זן רק את בעלי החיים עצמם אלא גם את חלקי גופם או מבנים המתפתחים מהם, שאינם בעלי חיים במלוא מובן המילה, אך זקוקים לחומרי הזנה. על פי פירוש רש"י הכוונה לכינה עצמה בעודה קטנה מאד (שבת, קז ע"ב): "ביצי כינים - קא סלקא דעתך: כינים קטנים כשיוצאים מביציהן" (ראה כיוון מחשבה שונה ומפתיע במאמרו של הרב י. י. סטל 'מסרק מקרני ראמים ליטול בו ביצי כינים' (1).
המסקנה האחרונה אינה עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא (שבת קז ע"ב) שמצטט רש"י במקום: "ביצי כנים - מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינב"א בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס". על פי דברי הגמרא קיים מין הנקרא "ביצי כינים" השונה מהכינים ואם כן "ביצי כינים" אינן ביצים במובן המוכר לנו אלא מין בעל חיים בעל שם זה. הגמרא מחלקת בין "כינים" שעליהן נאמר שאינן פרות ורבות לבין "ביצי כינים" שהוא מין אחר ובכך מתרצת את הסתירה בין הסוגיות: "וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא: טפויי וביצי כינים? - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים". שאלה שנשארה עדיין פתוחה היא האם המין "ביצי כינים" פרה ורבה או לא? תירוץ הגמרא תקף בין כך ובין כך. אם הוא אינו פרה ורבה, כמיני הכינים האחרים, הקושיה מיושבת משום שהמילה "ביצים" היא חלק משמו ולא באה לציין שהוא מטיל ביצים. לחילופין גם אם המין "ביצי כינים" פרה ורבה לא קשה שהרי מדובר במין שונה מהכינים שבהן דנה הגמרא בשבת. על פי חלופה זאת מובן טוב יותר השם "ביצי כינים" משום שהוא מתאר את העובדה שמין זה מטיל ביצים בניגוד למין או המינים האחרים.
פירוש רש"י, לכאורה, תמוה שהרי לאחר שהביא את תירוץ הגמרא ש"ביצי כינים" הוא שמו של מין שונה הוא מזהה אותו באופן חד משמעי עם הכינים הנטפלות לאדם. כך על פי התרגום "אינב"א" בארמית וכך גם "לינטרי"ס" בלע"ז. הקושי הוא כיצד ומדוע בחר רש"י לזהות את "ביצי כינים" דווקא עם כינת הראש? על פי פשט הגמרא כיני האדם בכלל והראש בפרט נקראות כינים סתם והן היו נשוא המחלוקות לגבי איסור הריגה בשבת ו"ביצי כינים" הוגדרו כמין שונה. את התרגום לינטרי"ס ללע"ז מפרש ד"ר משה קטן ל"ביצי כינים" כלומר שאליבא דפירוש רש"י המין "ביצי כנים" הוא מין שונה משאר המינים אבל קיבל את שמו מתוך כך שהוא מטיל ביצים. האינב"א הוא שמה של כינת הראש כפי שניתן להסיק מדברי הגמרא במסכת נזיר (לט ע"א):
"גמ'. איבעיא להו: האי מזיא, מלתחת רבי או מלעיל? למאי נפקא מינה? לנזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, אי אמרת מלתחת רבי, נזירות הא שקליה, אלא אי אמרת מלעיל רבי, מאי דאקדיש הא קאים? ת"ש, מהא אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלתחת רבי, ברישא דבינתא בעי למיקם. לעולם מלתחת רבי, ואגב חיותא נחית ואזיל אינבא. ת"ש: אינבא מתה ברישא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלעיל רבי, בעיקבא דבינתא בעי למיקם. התם נמי, משום דלית בה חילא, שרוגי שריגא ואזיל" (2).
מסוגיה זו נוכל ללמוד שאינבא היא כינת הראש ובנוסף לכך להכיר גם אחת מהתנהגויותיה. הגמרא מתארת את נטייתה של הכינה החיה להתמקם בבסיס השערה. הכינה ניזונה ממציצת דם מהקרקפת לכן עליה לזחול לבסיס השערה תוך כדי גידולה. לעומת זאת הביצים דבוקות לשערות ולכן עם גידול השערה הן מתרחקות מבסיס השערה. גם כינים מתות צמודות לשערות בעזרתן רגליהן דמויות הטופרים ולכן מתרחקות מבסיס השערה תוך כדי גידולה.
על מנת ליישב את פירוש רש"י למונח "ביצי כינים" עלינו להניח שאכן, כדבריו, "ביצי כינים" (אינבא) הן כיני הראש (או אולי מין אחר הנטפל לאדם) ואילו הסוגיות האחרות העוסקות באיסור הריגת כינה בשבת דנות במיני כינים אחרים ואולי אפילו בקבוצות בעלי חיים שונות לחלוטין הנקראות אף הן כינים. למעשה כל הטפילים הקטנים נקראו כינים (פשפשים, פרעושים וכו'). אם נפרש כך אין מניעה לטעון שגם על פי הבנת הגמרא כיני הראש מטילות ביצים ולכן הן בגדר "פרות ורבות". אם נסכם את הנאמר עד עתה בגמרא על פי פירוש רש"י הרי ש"ביצי כנים" הוא כינוי לבעלי החיים הנקראים גם בפינו כינים משום שהתרגומים לארמית ולע"ז מתייחסים לכיני הראש. בכינים אלו, אולי, אין מחלוקת והן אסורות בהריגה בשבת שהרי הן פרות ורבות. מחלוקת רבי אליעזר וחכמים לגבי איסור הריגה של כינים בשבת (ראה להלן) היא ביחס לכינים אחרות שזהותן לא פורשה.
כינת הראש
צילם: Maximus Rex
 |
|
 |
|
כינת הראש - בקיעה
צילם: CDC
|
|
ביצה של כינת הראש
צילם: לא ידוע
|
הרחבה
ביולוגיה
כינת הראש היא טפיל חיצוני הכרחי (3) של האדם כינת הראש היא חרק חסר כנפיים שכל מחזור חייו מתקיים על עור קרקפת האדם והיא ניזונה באופן בלעדי מדם אדם. האדם והשימפנזה הם הפונדקאים היחידים הידועים של טפיל זה אך קיימים מינים רבים אחרים של כינים הנטפלים לרוב סדרות היונקים והעופות. כינת הראש שונה מקרובת משפחתה כינת הגוף בכך שהיא מעדיפה להדביק את ביציה לשער הראש ולא לבגדים. שני המינים זהים זה לזה מבחינה חיצונית אבל אינם מכליאים זה עם זה בתנאים טבעיים אלא רק בתנאי מעבדה. מין שלישי הנטפל לאדם הוא כינת הבושת שגם היא נצמדת לשיער אך היא שונה במבנה משתי הקודמות ודומה למינים הנטפלים ליונקים עילאים אחרים. כינת הראש שונה מטפילים מוצצי דם אחרים כמו פרעושים בכך שכל מחזור חייה מתקיים על ראש האדם משום שאין היא יכולה לעוף, לקפוץ או אפילו לזחול באופן יעיל על משטחים שטוחים.
הזכר והנקבה שונים זה מזה גם מבחינה חיצונית. הזכר קטן במעט יחסית לנקבה וקצה בטנו מחודדת. אצל הזכר זוג הרגליים הקדמיות ארוך במעט מאשר שני הזוגות האחוריים ומשמש לאחיזת הנקבה במהלך ההזדווגות. כרוב החרקים גם כינת הראש מטילה ביצים. בכל ביצה נמצא עובר אחד והיא מחוברת קרוב לבסיס שערת הפונדקאי. התנהגות ההטלה תלוייה בטמפרטורה והכינה מחפשת להניח את הביצה במיקום שיאפשר את התפתחותו התקינה של העובר התלויה אף היא בטמפרטורה. בטמפרטורות נמוכות ההטלה מתבצעת במרחק של עד 1 ס"מ מפני שטח הקרקפת ואילו באיזורים בעלי אקלים חם ביצים עשויות להיות מוטלות אפילו במרחק של 15 ס"מ מבסיס השערה. הנקבה הבוגרת מחברת את הביצה לשערה בעזרת דבק המופרש מאיבר הרבייה. דבק זה מתקשה במהירות ויוצר את מעטפת הביצה המכסה את השערה ואת כל הביצה מלבד המכסה שדרכו העובר נושם (ראה בשרטוט). הדבק עשוי מחומר חלבוני הדומה לקרטין (חומר ממנו עשויות הציפורניים או קרניים).
לביצים מבנה סגלגל באורך של בערך 0.8 מ"מ וכל זמן שהעובר בתוכן הן בצבע חום צהבהב עד חום. לאחר הבקיעה צבען הופך ללבן. בכיני הגוף הבקיעה מתרחשת 6-8 ימים לאחר ההטלה ואילו בכיני הראש היא תלויית טמפרטורה אך הדבר עדיין לא נבדק באופן מבוקר. מעטה הביצה נשאר צמוד למקומו חודשים ואף שנים לאחר הבקיעה.
המושג ביצי כינים מתייחס לשלושה מצבים: 1. ביצה חיונית שתבקע בסופו של דבר. 2. שרידים של ביצה שכבר בקעה. 3. ביצים לא חיוניות (עובר מת) שלא תבקענה. דווקא המצב הראשון והמסוכן של ביצים פוריות, בטרם בקיעה, קשה לאבחנה יחסית לשני המצבים האחרים הבולטים יותר בעת סירוק. הכינה הבוקעת מהביצה עוברת שלושה גילגולים לפני שהיא מגיעה לשלב הבגרות המינית. שלבי ההתפתחות השונים דומים זה לזה והסימן היחיד המבחין ביניהם הוא אורך הבטן הגדלה בכל גלגול. הרבייה בכיני הראש היא מינית וההזדווגות חיונית לצורך הטלת ביצים פוריות. בכיני הראש לא קיימת רביית בתולין (רבייה ללא הפרייה).
כל השלבים ניזונים מדם והם מנקבים את העור 4-5 פעמים ביום לשם מציצה. הכינה מנקבת את העור ומזריקה רוק המונע את קרישת הדם ולאחר מכן מוצצת דם למערכת העיכול שלה. למרות שהן יכולות להתיישב על כל חלקי הקרקפת הכינים מעדיפות את העורף והשטח שמאחורי האוזניים, האיזורים שבהם הביצים מוטלות בדרך כלל. הכינים מעדיפות איזורים חשוכים או כהים ומתרחקות מהאור.
דין הריגת כינה בשבת
הדין לגבי הריגת כינה בשבת הובא בגמרא אגב האיסור לפלות כלים (בגדים): "משנה: לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר וכו'" (שבת יא ע"א). מפרש רש"י במקום: "ולא יפלה את כליו - מבער כנים מבגדיו, דמתרגמינן בערתי פליתי (דברים כו), ולקמן (יב, א) מפרש טעמא". כדאי להעיר שהכינים המצויות בבגדים הן כפי הנראה כיני הגוף ולא כיני הראש שהן, כאמור, מין אחר. הגמרא מסתפקת כיצד לפרש את איסור הפלייה בשבת. האם אסור לפלות שמא יהרוג את הכינה או שאיסור זה קשור לחשש שמא יכבה את הנר והוא דומה לאיסור הקריאה לאור הנר:
"איבעיא להו: לא יפלה את כליו ביום שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא, דתניא, אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל, ולא יקרא לאור הנר שמא יטה, או דילמא תרוייהו שמא יטה? ... תא שמע: אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר, אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון, שמע מינה דתרוייהו שמא יטה שמע מינה וכו'". מהנאמר עד כאן משתמע שאין איסור בהריגת כינה בשבת. למחלוקת לגבי איסור הריגת כינה בשבת יש נפק"מ לאופן בו פולים כינים בשבת: "תנו רבנן: המפלה את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג, אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול" (4). (שבת, יב ע"א).
המחלוקת האם מותר להרוג כינה בשבת קדומה ונמצאת כבר בדברי התנאים: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין וכו'" (שבת יב ע"א). המאכולת היא הכינה ולבית הלל מותר להרגה. טעם המחלוקת לגבי דין הריגת כינה בשבת מובא בגמרא (שבת, קז ע"ב):
"ושאר שקצים כו'. הא הורגן - חייב, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת - כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין - לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה - אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי: כאילים, מה אילים דפרין ורבין - אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא: טפויי וביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים" (5).
כפי שראינו הן בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון והן רב הונא פסקו להיתר כדעת בית הלל. רוב גדולי הפוסקים התירו להרוג כינים בשבת. הרמב"ם, למשל, פוסק: "המפלא כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה" (הלכות שבת פי"א הל"ג).
בניגוד, לפחות לכאורה, לדברי חז"ל ביחס לרביית הכינים הרי שמאז תחילת המחקר המודרני התברר שהכינים מתרבות ברבייה מינית על ידי הטלת ביצים והדבר עורר שאלות רבות. הקשיים הביאו להתפתחות בקעה רחבה שבה יכולים להתגדר ה"מלעיזים" על דברי חכמים אך התגליות החדשות גם הניחו אתגר משמעותי לפתחם של הפוסקים בדורות המאוחרים. התפתחות המחקר ובמיוחד שכלול יכולת ההגדלה בעזרת מיקרוסקופים שאפשרה תצפית ביצורים זעירים עוררה שאלות הלכתיות בתחומים רבים. ככלל נדרשו הפוסקים להכריע בשאלה עקרונית והיא באיזו מידה יש לתגליות המדעיות החדשות מעמד הלכתי. למשל אביא את דבריהם של הרב יהודה בריאל ותלמידו הרב יצחק חזקיה לאמפרונטי המובאים על ידי האחרון בספרו "פחד יצחק" בערך "צידה האסורה":
"ואני הצעיר הכותב אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים וכל זה הוכיחו בראיות ברורות א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע. ... בתשובתו זאת נשאלתי אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה מותר להרוג כנה בשבת. והשיבותי שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אומות העולם וכו'".
אנו מוצאים בקטע המצוטט ביטוי לשתי הגישות המנוגדות. הרב יצחק לאמפרונטי מגלה פתיחות לתגליות המדעיות בנות זמנו ומתרגם אותן להשלכות מעשיות (במקרה זה לחומרא) אולם רבו מסתייג מהן ודוחה את האפשרות לשנות את ההלכה בגללן. רבו הכותבים והאסכולות בנושאים אלו ולהלן בחלק "לעיון נוסף" אציין מספר מקורות. בשורות הבאות אציג בקיצור אחת מהאסכולות המנסה לפרש את דברי חז"ל באופן שלא יסתור את הידע המדעי.
הסברים מדעיים
הדרך המקובלת ליישוב הסתירה בין הנאמר בדברי חז"ל ובין הידע המדעי המקובל היום הוצגה על ידי כמה מחברים. למשל, כותב הרב יעקב סגל ראש ישיבת "ברכת יוסף": "הכינים שהתירו חז"ל להרוג הן אלו שלא רואים את הביצים שמהן גדלו מרוב זעירותן, כך משמע במפורש מהגמרא, ואין לדיין ולאדם אלא מה שעיניו רואות. על כן: ביצים לא נראות המופרות על משטחי גדילה מיוחדים כגון זיעה או עיפוש הנצרכים להתפתחות הביצים הזעירות, נחשב הדבר על פי ההלכה שהכינים גדלו על ידי אותה הזיעה ולא על ידי הביצים הלא נראות, וכמו שלא אומרים שוולד אדם נוצר מכרומוזומים ומולקולות, למרות שזה נכון, ולכן אינן נחשבות הלכתית שגדלו מהביצים או מפריה ורביה". רעיון בסיסי זה בתוספת פירוט ביולוגי רחב מופיע במאמרו של פרופ' מרדכי כסלו "ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת".
ברצוני להציע הסבר אחר שיתבסס על כך שהשם "כינה" בלשון חז"ל הוא בעל משמעות רחבה בהרבה מהמשמעות שאנו מעניקים לו היום. ייתכן מאד שמינים קטנים שונים של פרוקי רגליים ואף קבוצות נוספות הנטפלים לאדם, וגורמים לו לנזק, נכללים אף הם בשם "כינה". לדוגמה: "שלושה עשר דברים נאמרו בפת שחרית:... והורגת כינה שבבני מעים". (בבא מציעא קז ע"ב). ברור שהכינים המוכרות לנו אינן חיות במעיים והכוונה קרוב לוודאי לטפילי מעיים כדוגמת התולעים. במדרש אנו מוצאים: "י"ד מיני כנים הביא עליהם (הקב"ה על המצרים במכת כינים) הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז" (ילקוט שמעוני, פרשת וארא רמ"ז קפ"ב). כפי שציינתי למעלה מוכרים לנו כטפילי אדם רק כיני הראש, הגוף והערווה ואילו מהמדרש ניתן להסיק שקיימים מינים נוספים הנקראים בלשון חז"ל "כינים". על הפסוק "והסירותי מחלה מקרבך" אומר המדרש: "... הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש וכו'" (ספרי דברים, עקב פיסקא מ). גם כאן ברור שהשם "כינה" איננו מתייחס לכיני האדם משום שהם טפילים הכרחיים של האדם.
מקורות נוספים המרחיבים את המושג כינים קשורים להלכה ולא רק לאגדה: "נפל לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהם פסולין, חפושית בין כך ובין כך פוסלת מפני שהיא כשפופרת, ר"ש ור"א בן יעקב אומרים: הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה" (פרה פ"ט מ"ב). "ר' יהושע אומר: דם שעל הככר גורר את מקומו ואוכל את השאר ... האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב, את הזיז שבעדשין ואת יתושין שבכליסין ואת התולעין שבתמרים ושבגרוגרות פטור וכו' (תוספתא תרומות (ליברמן) פ"ז הלי"א).
המין "מאכולת", שעל איסור הריגתו חלקו ב"ה וב"ש, מוזכר גם במשנה בנידה (פ"ח מ"ב): "תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות (אם מצאה דם תולה בדם אחר ולא בדם נידה). שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים, או שישבה בצד העסוקים בהן. הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. עד כמה היא תולה? ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול וכו'". שיעור כגריס של פול גדול בהרבה מדם הנמצא בכיני האדם ולכן עלינו להניח שמאכולת היא בעל חיים גדול יותר כמו קרציה או פשפש.
לאור מגוון המינים הגדול הנקרא בלשון חז"ל "כינים" עלינו לברר לאלו מהם התייחסו התנאים והאמוראים כאשר חלקו בהיתר הריגתם בשבת. שאלת היתר או איסור ההריגה תלוייה, לכאורה, בשאלה מהם מיני הכינים שאינם פרים ורבים? (6) לא אוכל לקבוע מהם מינים אלו אך, לפחות על פי האופן בו פירש רש"י (ראה לעיל) את המושג "ביצי כינים", ניתן להסיק שאין הכוונה לכינת הראש. נראה לי שיש בדבריו משום קביעה ש"ביצי כינים" הם כיני הראש וכינה זאת פרה ורבה בעזרת ביצים. בדרך של אלימנציה נוכל לקבוע שהתכונה "אינה פרה ורבה" בדברי חכמים יוחסה למיני הכינים האחרים שעליהם חלקו חכמים (7). מקור נוסף המעיד על כך שחכמים הכירו גם את קיומה של רבייה מינית בכינים הוא ההצעה לטיפול באבנים בכליות: "לצמירתא ... ליתי כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום" (גטין סט ע"ב). העובדה שיש כינים זכרים ונקבות מעידה על קיומה של רבייה מינית.
אם אכן כוונת הגמרא בתירוץ "מינא הוא דמיקרי ביצי כינים", על פי פירוש רש"י, לחלק בין מינים שאינם פרים ורבים לבין כינת הראש המטילה ביצים הרי שבניגוד לדברי ה"מלעיזים" האמוראים הכירו את דרך הרבייה של כיני הראש. אין במשפט זה משום אמירה שחז"ל, בהכרח, הכירו את הביולוגיה של כל מיני "הכינים" לפרטי פרטיה אלא קביעה שחז"ל הכירו הרבה יותר מאשר ה"מלעיזים" מוכנים להודות. ייתכן מאד לפרש שסוגיות הגמרא, העוסקות בכינים, דנות בשתי קבוצות של בעלי חיים הנקראות בשם משותף "כינים". כיני הראש ("ביצי כינים") המתרבות ברבייה מינית ומינים של פרוקי רגליים טפילים (וקבוצות נוספות) המתרבים ברבייה אל-מינית (רביית בתולין – פרתנוגנזה - שהיא רביית נקבות ללא הפרייה ולעיתים אפילו ללא הטלת ביצים אלא בהשרצה) הנקראת בלשון הגמרא "אינם פרים ורבים". ייתכן וצורת רבייה זו שנחשבה ירודה העניקה לבעלי חיים אלו מעמד נחות ביחס לאיסור הריגה בשבת. (8) כדאי לשים לב לכך שפרט לסוגיה בנזיר המתייחסת לכיני הראש (אינבא) בשאר הסוגיות ההתייחסות היא, אכן, ל"כיני בגדים". על פי הנאמר לעיל גם ה"מאכולת" איננה כינה במשמעות הרגילה. הסבר זה בעייתי מאד משום שהוא טומן בחובו טענה שהפסיקה לגבי כיני הראש בטעות יסודה אך עובדה היא שפוסקים בדורות האחרונים חששו ואסרו הריגת כינה בשבת.
בין האוסרים הוא הרב משה לוי בספרו "מנוחת אהבה" (ח"ג פי"ח עמ' צב ובנספח בסוף הספר). בחרתי להציג את דבריו בגלל המשמעות הרחבה והנועזת של הדברים. הוא מקבל את הממצאים המדעיים החדשים כעובדה קיימת ונכונה שלא הייתה ידועה לאמוראים שסברו שהכינה אינה מטילה ביצים (שבת, קז ע"ב). לדעתו ניתן, מתוך כך, ליישב את הקושיה מהמימרא שהקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים כפשוטה ואין צורך לתרץ בדוחק שקיים מין הנקרא "ביצי כינים". יחד עם זאת יש לקבל את עיקר דברי חכמים שמותר להרוג כינה בשבת ("... ואפילו יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם"). מוסיף הרב לוי:
"... ובנ"ד שהתנאים לא ביארו לנו במפורש הטעם שמותר להרוג כינה בשבת אע"פ שהאמוראים בארו שהוא משום שאינם פרים ורבים, יש לומר שאמרו כן לפי מה שסברו שאינם פרים ורבים, אבל בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים יש לומר שהטעם שמותר להרגם משום שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד, שהרי הביצה שמטילה הכינה לא תרקם ממנה כינה אלא במקום זוהמה כמו בשערות הראש שיחש בהם מלמולי זיעה. וא"כ לא דמי לאילים ותחשים שפרים ורבים בכל מקום. כנלע"ד להעמיד דברי חכמים ז"ל.
בסוף דבריו הוא מביא את הטעם המופיע בירושלמי להיתר הריגת כינה בשבת משום שהיא בריה ללא עצם שאינה חיה ששה חודשים ולכן היא כדבר שאין לו חיות. על טעם זה הוא מקשה מסוגיית הגמרא בשבת (קז ע"ב) בה נאמר שההורג פרעוש ושאר שקצים בשבת חייב וזאת למרות שאין להם עצמות.
(1) המעיין, תשרי תשע"א, כרך נ"א גליון א' עמ' 69-79.
(2) פירוש: אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם ללומדים]: הַאי מַזְיָא [שיער זה] הגדל על פני הגוף האם מִלְּתַחַת [מלמטה] הוא רָבֵי [גדל] אוֹ מִלְּעֵיל [מלמעלה]? היכן מתווסף השיער החדש? ... ומציעים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] תשובה לדבר מֵהָא אִינְבָּא חַיָּה דְּקָאֵים בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא [מהכינה החיה שנמצאת תמיד בשורש השערה] וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּתַחַת רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמטה גדלה השערה] בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בראש השערה היתה צריכה הכינה לעמוד], שהרי השער צומח והכינה היתה צריכה לעלות אתו. ודוחים: לְעוֹלָם תאמר כי מִלְּתַחַת רָבֵי [מלמטה השיער גדל] וְאַגַּב חִיּוּתָא נָחֵית וְאָזֵיל אִינְבָּא [ומפני חיותה הכינה יורדת והולכת], שהיא זוחלת למטה תמיד לכיוון שורש השיער, משם היא ניזונה. ומביאים ראיה אחרת, תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] מכך שאִינְבָּא [כינה] מֵתָה נמצאת תמיד בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא [בראש השערה], וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּעֵיל רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמעלה גדל השער] בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בשורש השערה היתה צריכה לעמוד]. ודוחים: הָתָם נַמִי [שם גם כן] אפשר לומר שמִשּׁוּם דְּלֵית בָּהּ חֵילָא, שָׂרוּגֵי שָׂרִיגָא וְאָזֵיל [שאין בה כוח, היא נתפסת במקומה ועולה עם השיער הצומח]
(3) אין היא יכולה להתקיים בתנאים אחרים.
(4) פירוש: בענין פילוי הבגד מכינים בשבת מביאים את מה שתָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בתוספתא: הַמְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו מוֹלֵל, כלומר, לוחץ וממעך קצת את הכינה, וְזוֹרֵק אותה, וּבִלְבַד שֶׁלּא יַהֲרוֹג אותה. ואילו אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: נוֹטֵל וְזוֹרֵק את הכינה, וּבִלְבַד שֶׁלּא יִמְלוֹל אותה, שלדעתו הריגת כינה אסורה מן התורה, ולכן אפילו למלול אסור, שמא יבוא להרוג. אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה היא שמוֹלֵל וְזוֹרֵק את הכינה, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִילּוּ בַּחוֹל. כלומר, אף בימות החול שאין חשש איסור בהריגת כינה, אף על פי כן מוטב שלא יהרגנה, מפני המיאוס, ודיו אם זורקה בלבד (מאירי).
(5) פירוש: ועוד שנינו במשנה כי שְׁאָר שְׁקָצִים הצד אותן פטור. ומדייקים: הָא [הרי] אם הוֹרְגָן חַיָּיב. ושואלים: מַאן [מיהו] התַּנָּא הסבור כן? אָמַר ר' יִרְמְיָה: הלכה זו שיטת ר' אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַהוֹרֵג כִּינָּה בַּשַּׁבָּת כְּהוֹרֵג גָּמָל בַּשַּׁבָּת. נמצא שהוא החכם הסבור שחייבים על הריגת כל בעל חיים. מַתְקִיף לָהּ [מקשה עליה] רַב יוֹסֵף: ושמא לא כן הוא, שכן עַד כָּאן לֹא שמענו כי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [חלוקים חכמים עליו] על ר' אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּכִינָּה בלבד, שאֵינָהּ פָּרָה וְרַבָּה. אֲבָל שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שפָּרִין וְרָבִין לֹא פְּלִיגִי [נחלקו] עליו וּביסודו של דבר שְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ להלכה זו אֶלָּא מֵאֵילִים המאדמים שעורותיהם שימשו לכיסוי המשכן ... אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי לרב יוסף: וְכי כִּינָּה אֵין פָּרָה וְרַבָּה? וְהָאָמַר מָר [והרי אמר החכם]: יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְזָן מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִינִּים, הרי שהכינים פרות ורבות על ידי הטלת ביצים! אמר לו: מִינָא [מין] הוּא של יצורים דְּמִיקְרִי [הנקראים] "בֵּיצֵי כִינִּים", ואולם לכינים עצמם אין ביצים ממש. ועוד הקשה: וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא] במקום אחר העוסקת ברשימת שרצים: טְפוּיֵי וּבֵיצֵי כִינִּים! ותירץ לו: מִינָא [מין] הוּא של יצורים דְּמִיקְרִי [הנקראים] "בֵּיצֵי כִינִּים".
(6) לאור הסתירה בין ההלכה והמדע בשאלת הכינים יש שניתקו את זיקה זו וטענו שאין לשנות את ההלכה על פי תגליות המדע משום שקיימים טעמים נוספים להיתר ההריגה שלא פורטו בדברי חכמים.
(7) מצ"ב הערתו של הרב אשר צבי לונצר (בעל "מעדני אשר") ככתבה וכלשונה: "ונראה לי להוסיף ולחזק את מסקנתך. כתבת שמרש"י רואים שהכינים שלנו הם המכונים בלשון חז"ל "ביצי כינים" ויתכן שלא עליהם דברו כשהתירו להרוג כינים בשבת משום שהם פרים ורבים. [מהגמ' עצמה אין הכרח אם מותר להרוג את הסוג שנקרא "ביצי כינים"].
חושבני שמהגמ' עצמה (גם לולא פרש"י) מוכרח שהכינים אותם התירו להרוג אינם הכינים שלנו. שהרי הגמ' הקשתה איך יתכן שכינה אינה פו"ר הרי כתוב שיש "ביצי כינים", זאת אומרת שאם יש ביצים מוכרח שיש פו"ר. ותרצה הגמ' שלכינים באמת אין ביצים ומש"כ ביצי כינים אין הכוונה לביצים של כינים אלא מינא הוא דמתקרי "ביצי כינים". והרי גם מי שאינו מדען יכול לראות בעין רגילה את הביצים של הכינים של היום וא"כ לפי הנחת הגמ' מוכרח הוא שהם פו"ר. ואם לגמ' היה פשוט שלכינים אכן אין ביצים הרי זה מוכיח שדברו על מין אחר ולא על הכינים שלנו. כך נלע"ד מוכרח מהגמ' עצמה.
ולכן איני מבין את דעת חלק מחכמי זמננו שמתירים גם היום להרוג כינים, הרי ברור שלא על הכינים שלנו דברה הגמ'. ובמכתב מאליהו ח"ד עמ' 355 נראה שקצת הרגישו בזה, וכתבו דבזמן מתן תורה לא ראו בעין את הביצים של הכינים ולכן אין לו דין בע"ח. ולע"ד גם אם בזמן מתן תורה (ובזמן חכמי הגמ') היתה הכינה נחשבת ליצור מיקרוסקופי שאין לו דין בע"ח מ"מ אם השתנתה המציאות והיום כן רואים את הביצים צריך להתייחס אליהם היום כבע"ח ואסור להורגם בשבת".
(8) הטענה שהכינים נוצרות מזיעה לא מופיעה בדברי הגמרא.
לעיון נוסף:
סיכום הרב חיים רפופורט בדרכו של הרבי מלובביץ'
יחס חז"ל לעולם הטבע
תשובות לקונטרסי "ד"א"
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדע
תולדות ההלכה והחיים המודרניים
תכתובת בנושא ב"חדרי חרדים"
פורטל הדף היומי: הריגת כינים בשבת
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
